בש"א 6011/11 יפית עזרא נ. מדינת ישראל

לפניי השגה על החלטת המזכירות שלא לקבל לרישום הליך בקשת רשות ערעור.

בקשת רשות הערעור נסבה על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 12.7.2011. ההחלטה ניתנה במסגרת ת"פ 40238/06 – הליך פלילי שבגדרו הורשע מר צביקה רוזנבלט בשורה של עבירות, בהן עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ). מלכתחילה נטען בכתב האישום כי יש להורות על חילוט רכוש מסוים; לאחר הכרעת הדין הגישה המדינה הודעה בדבר תיקון כתב האישום, כך שיתווסף לבקשה לחילוט נכס השייך, כך נקבע, לנאשם, ואשר הועבר בשלב מסוים (לאחר הגשת כתב האישום) לבעלותה של המבקשת. המבקשת, מצדה, הגישה בקשה להעברת הדיון בבקשת החילוט להליך אזרחי. בית המשפט המחוזי קבע מועד לדיון בבקשת החילוט, והבהיר כי הבקשה להעברת הדיון נדחית. כנגד החלטה זו חפצה המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור אזרחית. המזכירות, כאמור, העמידה מחסום בפניה, ומכאן ההשגה שלפניי.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה באתי לכלל מסקנה כי דין ההשגה להידחות.

הכלל הוא כי אין אפשרות לערער – בזכות או ברשות – על החלטות-ביניים שניתנו בגדרי הליך פלילי, זולת במקרים חריגים שבהם נקבעה במפורש זכות ערעור על ההחלטה (לסקירה ראו גיא שני

"רשות לערער על בקשת הרשות לערער (ב'גלגול שני') – דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71, 122-117 (2006)). השאלה בענייננו היא אפוא אם המבקשת הצביעה על עיגון בדין לקיומה של אפשרות לערער בשלב זה, על החלטת-ביניים מהסוג הנדון. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה.

סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון קובע את המסגרת הנורמטיבית לחילוט רכוש בהליך פלילי. סעיף 21(ה) לחוק קובע כי במקום שבו אדם שאינו הנידון טוען לזכות ברכוש, בית המשפט רשאי לקבוע שהדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי, אם ראה "מטעמים שיירשמו, כי בירור הטענות עלול להקשות על המשך הדיון בהליך הפלילי". הוראה דומה מצויה בסעיף 36א(ד) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ).

סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון אינו קובע הוראה כלשהי בעניין אפשרות לערער על החלטת-ביניים בעניין הקשור בחילוט רכוש, לרבות בעניין העברת הדיון להליך אזרחי. יצוין, כי בסעיף 22 לחוק איסור הלבנת הון, שעניינו חילוט רכוש בהליך אזרחי, נקבע כי "על החלטת בית המשפט לפי סעיף זה ניתן לערער בדרך שמערערים על החלטה בענין אזרחי" (סעיף-קטן (ג)). אלא שבעניינו, אין מדובר בהחלטה לפי סעיף 22, וממילא אין תחולה לסעיף-קטן (ג) הנ"ל.

חוק איסור הלבנת הון מוסיף קובע (בסעיף 23) כי "על חילוט רכוש ועל רכוש שחולט לפי חוק זה... יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים". המבקשת מבססת את עמדתה בדבר קיום אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור במקרה זה על הוראות סעיף 36ב(ד) ו- 36(ה) לפקודת הסמים המסוכנים. אולם גם בהוראות אלה אין כדי לתמוך בגישתה.

הוראת סעיף 36(ב)(ד) לפקודת הסמים המסוכנים קובעת כי "על החלטת בית המשפט לפי סעיף זה ניתן לערער בדרך שמערערים על החלטה בענין אזרחי". דא עקא, לא ברור מדוע לשיטתה של המבקשת סעיף זה חל על בקשת החילוט בענייננו. די שאציין כי עניינו של סעיף 36ב לפקודת הסמים המסוכנים הוא החלטה של בית המשפט על חילוט רכוש בהליך אזרחי, ואילו בענייננו מדובר על החלטה (בגדרי הליך פלילי) שלא להעביר את הדיון בבקשת החילוט למסגרת דיונית של הליך אזרחי. לא הרי זה כהרי זה. המבקשת מפנה כאמור גם לסעיף 36ה לפקודה, אך גם סעיף זה אינו רלוונטי, שכן הוא קובע את דרך הערעור של מי שטוען לזכות ברכוש שחולט לפי סעיף 36א, ואילו בענייננו – טרם ניתנה החלטה בדבר חילוט רכוש.

סוף דבר, לא עלה בידי המבקשת להצביע על טעות בהחלטת המזכירות, ולכן – אין בידי להיעתר להשגה והיא נדחית בזאת.