ע"א 327/12 יפית עזרא נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בהליך שבכותרת; הבקשה הוגשה במסגרת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' קרא), שבו התקבלה בקשתה של המדינה לחלט נכס מקרקעין הרשום על-שמה של המערערת, זאת בעקבות הרשעתו של מר צבי רוזנבלט (להלן: רוזנבלט ) בעבירות על חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, וקביעת בית המשפט (במסגרת הכרעת הדין) כי הנכס מצוי בבעלותו של רוזנבלט.

הדיון בבקשת החילוט הועבר על-פי החלטתו של בית המשפט המחוזי לפסים של הליך אזרחי, והערעור שבכותרת אף הוא ערעור אזרחי. עם זאת, המערערת סבורה כי מדובר בהעברה "דקלרטיבית" בלבד, וכי מבחינה מהותית עסקינן בהליך פלילי. המערערת מדגישה את הקשר בין שאלת החילוט לבין הכרעת הדין המרשיעה, ועל כן גורסת כי מרכז הכובד של ההליך הוא פלילי וכי אין מקום לחיוב באגרה ובעירבון. המדינה מתנגדת לבקשת הפטור.

לאחר עיון בטענות הצדדים לא מצאתי כי מן הדין לפטור את המערערת מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בתיק זה.

הוראות החוק הרלוונטיות לעניין הדיון בבקשת החילוט פורטו בהחלטתי בבש"א 6011/11, מיום 14.9.2011, שם נדונה השאלה אם רשאית המערערת להשיג לפני בית משפט זה על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי, שבה נדחתה בקשתה להעביר את הדיון בבקשת החילוט להליך אזרחי. כפי שציינתי שם, הדין מאפשר לבית המשפט לקבוע כי הדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי, אולם אם בית המשפט דוחה בקשה לעשות כן, לא ניתן להשיג על החלטה זו בגדרי בקשת רשות ערעור, זאת נוכח הכלל שלפיו אי אפשר לערער – בזכות או ברשות – על החלטות-ביניים שניתנו בגדרי הליך פלילי.

אלא שבשלב מאוחר יותר החליט בית המשפט המחוזי להעביר את הדיון בעניין החילוט למסגרת של הליך אזרחי, והבהיר כי "הדיון יימשך מכאן, לכל דבר ועניין, כהליך חילוט אזרחי, על כל המשתמע מכך מהוראות החוק". עתה מצויים אנו בשלב הערעור – ערעור אזרחי – על ההחלה שניתנה בסופו של יום, לחלט את הנכס. כידוע, בהליך של ערעור אזרחי הכלל הוא כי יש להפקיד עירבון להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד (תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), והפסיקה כבר קבעה כי עצם העובדה שהערעור נסב על החלטה בעניין חילוט נכס אינה מקנה, מניה וביה, פטור מהפקדת עירבון, וכן אינה מקנה פטור אוטומטי מתשלום אגרה. עמד על כך כבוד השופט י' מרזל, עת כיהן כרשם בית משפט זה:

אין חולק כי המדובר בהליך אזרחי כאמור בסעיף 36ה' לפקודה. יחד עם זאת, ברי כי המדובר בהליך בעל מאפיין מיוחד שכן המדובר בחילוט שהוא תוצאה של הליך פלילי ומכאן שהמדובר לא פעם בהליך בעל מאפיינים פליליים. מכאן ששאלת החיוב באגרה ועירבון בהליכים מסוג זה קשורה ב"מרכז הכובד" של ההליך – אם הינו אזרחי או פלילי. בחינה זו צריכה להיעשות בכל מקרה על פי נסיבותיו. מכאן, למשל, שאם הסכסוך עיקרי בשאלת הבעלות על נכס מסוים ובמחלוקת עם צד ג' לעניין זה, ניתן לראות במרכז ההליך משום הליך אזרחי ולחייב את המערער באגרה ועירבון (ראו למשל ע"א 6702/04 מאזן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 3343/05 טאהא נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)). יחד עם זאת, יתכנו מקרים בהם המרכיב הדומיננטי בהליך הוא פלילי, כמו למשל שאלת השימוש בנכס לשם ביצוע העבירה (ע"א 6365/05 תאפל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.9.2005)).

ראו גם ע"א 5942/06 בוטח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.12.2006).

בענייננו, ההליך בבית המשפט המחוזי נסב על שאלת הבעלות בנכס נשוא בקשת החילוט, נסיבות רכישתו (לאחר שהוגש כתב האישום) ומקורות המימון ששימשו לשם כך. בית המשפט המחוזי קבע כי למרות הרישום הפורמאלי של הנכס על-שמה של המערערת, הבעלות האמיתית היא של רוזנבלט, והסכם המכירה של הנכס הוא פיקטיבי. בנסיבות אלה ולאחר עיון בתיק לא מצאתי כי קיימת עילה למתן פטור גורף מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בגדרי ההליך שבכותרת, שאין מחלוקת כי מסגרתו הדיונית היא של ערעור אזרחי. עם זאת, ואף זה נקבע בעבר, בקביעת שיעור העירבון יש להתחשב במהותו המיוחדת של ההליך, ובפרט, לזיקתו להליך הפלילי.

יובהר, כי המערערת אינה מעלה כל טענה לעניין חוסר יכולת כלכלית לשלם אגרה ולהפקיד עירבון. בנסיבות אלה, ולאחר שהבאתי בחשבון את השיקולים הרלוונטיים, ראיתי לנכון לחייב את המערערת להפקיד עירבון בסך של 15,000 ₪, זאת בתוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. תוך אותו מועד תשלם את האגרה בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. בהיעדר תשלום והפקדה יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא הודעה נוספת.