בש"א 6073/14 גרגורי קרוק נ. גנדי לוריה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט

א' זמיר ), אשר בו נדחתה תובענה שהגיש המבקש נגד המשיבים. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 27.11.2013, והומצא למבקש ביום 1.12.2013. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 10.9.2014, קרי באיחור של כשמונה חודשים. לטענת בא-כוח המבקש, האיחור בהגשת ההליך נבע ממצבם הרפואי של המבקש עצמו ושל עורכת-דינו דאז. לבקשה צורפו תגובות המשיבים, אשר מתנגדים למתן הארכה המבוקשת.

דין הבקשה להידחות.

המועד להגשת הליך של ערעור על פסק-דין קבוע בחיקוק. הכלל הוא, כי בעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על שיקולים כבדי-משקל. כך, הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. היא מסייעת לניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה ( ראו בש"א 1264/00

אררט חברה לביטוח בע"מ נ' וענונו (4.4.2000)). לבית המשפט אמנם שמורה הסמכות להאריך את המועד להגשת ערעור, אך זאת רק בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". לאור השיקולים שנזכרו לעיל, ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" (ראו למשל בש"א 2399/11

זנגריה נ' זנגריה

(30.3.2011)).

בענייננו, חלפה כאמור תקופה משמעותית של קרוב לשמונה חודשים מאז שתם המועד הקבוע בדין להגשת הערעור ועד להגשת הבקשה להארכת מועד. בהתחשב בכך, אין ספק כי קם למשיבים אינטרס הסתמכות על סופיותו של פסק-הדין, ואין ספק כי השיקול של סופיות הדיון מקבל משקל ממשי. בנסיבות אלה, מוטל על המבקש נטל כבד בבואו לבסס את קיומו של "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת. נטל זה לא הורם. אמת, סיבות בריאותיות עשויות בנסיבות מסוימות להצדיק הארכת מועד להגשת הליך ערעורי, זאת כאשר קיים תיעוד הולם לגבי המצב הרפואי וכאשר הוכחה זיקה בין המצב הרפואי הנטען לבין חוסר היכולת להגיש את ההליך במועדו (ראו בש"א 5758/02

והדי נ' קקולי (28.7.2002); בש"א 5222/11

אלעוביד נ' אלפאהום (4.8.2011)).

במקרה שלפניי, המבקש הגיש מספר מסמכים (מתורגמים) לגבי החמרה במצבו הבריאותי (מצב הנמשך לאורך שנים). אולם, גם בהתעלם משאלת הקבילות, הרי שאין ללמוד מן המסמכים כי לאורך כל התקופה לא יכול היה המבקש לפעול לשם הגשת ערעור לבית משפט זה (או למצער הגשת בקשה להארכת מועד

להגשת ערעור). ראוי להדגיש, כי המבקש היה מיוצג בבית המשפט קמא והוא מיוצג גם היום (על-ידי עורך-דין אחֵר). המבקש מתייחס בבקשה למצבה הרפואי של עורכת-דינו בהליך דלמטה (וביתר דיוק – אחת מעורכות הדין – ראו כותרת פסק-הדין), אולם בהקשר זה צורף מסמך אחד (ללא תאריך), בהליך אחֵר (ת.א. 972-10-09), שבו מודיעה עורכת-הדין על הפסקת ייצוג נוכח מצב רפואי. ברי כי מסמך זה אינו מלמד על כך שהמבקש לא יכול היה, לאורך החודשים הארוכים שחלפו מאז פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, לפעול לשם הגשת הליך (ולוּ הליך של בקשה להארכת מועד), לרבות החלפת ייצוג ככל שנדרש. ודוק: בהליך הנוכחי מיוצג המבקש על-ידי עורך-הדין אבן חיים. בבקשה לא צוין מתי פנה המבקש לעורך-הדין. עם זאת, לבקשה מצורפים שני ייפויי-כוח, המלמדים כי המבקש ייפה את כוחו של עורך הדין אבן-חיים לשם ייצוגו בת.א. 972-10-09 ביום 14.3.2014 , ולשם ייצוגו בהליך שלפניי ביום 29.5.2014 . אין כל הסבר בבקשה – לא כל שכן הסבר מנומק ומשכנע – מדוע חל עיכוב בהגשת ההליך אף לאחר הסדרת ייצוגו הנוכחי של המבקש.

סיכומו של דבר – אין בידי להיעתר לבקשה והיא נדחית בזאת. המבקש יישא בהוצאות המשיב 3 (שתגובתו המפורטת צורפה לבקשה) בסך של 3,000 ₪.