בש"א 6550/98 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. זקסוניה מטוויה ואריגה בע"מ

בפני בקשה להארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף. פסק-הדין בערעור ניתן והוקרא במעמד באי כח הצדדים ביום 23.9.98. בבקשה נטען, כי מאחר שפסק-הדין המודפס הגיע למשרדי בא-כוח המבקשת רק ביום 4.10.98, מבקשת היא לראות בכך טעם מיוחד, לפיו יחל מניין הימים ממועד זה.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, נימוקי פסק-הדין אשר ניתן פה אחד הינם ברורים וקצרים, ולא היה כל צורך בקבלת תדפיס פסק-הדין דווקא לשם הכנת העתירה. כמו כן נטען, כי המבקשת לא נתנה הסבר מניח את הדעת לאיחור בהגשת הבקשה ומדוע לא הגישה העתירה תוך המועד של חמישה-עשר ימים הקבוע בתקנות, אשר הסתיים כארבעה ימים לאחר קבלת פסק-הדין המודפס. מוסיפים המשיבים, כי המבקשת לא עשתה כל שבידה על-מנת לקבל העתק מפסק-הדין המודפס בהקדם. עוד טוענים המשיבים, כי אין העתירה מגלה עילה, ולו לכאורה, לקיומו של דיון נוסף, ויש בכך כדי לשמש טעם נוסף לדחיית הבקשה.

דין הבקשה להידחות. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד1984- קובעת, כי יש להגיש עתירה לדיון נוסף "תוך חמישה-עשר ימים מיום מתן פסק-הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך".

כאמור, ניתן פסק-הדין והוקרא במעמד באי-כוח המבקשת ביום 23.9.98, ומכאן שהמועד האחרון להגשת עתירה לדיון נוסף חל ביום 8.10.98. הבקשה שבפני הוגשה ביום 19.10.98, היינו באחד-עשר ימי איחור.

הטעם לאיחור המובא בבקשה איננו יכול להוות טעם מיוחד להארכת המועד.

כפי שטענו המשיבים בצדק, מאחר שנימוקי פסק-הדין הינם ברורים וקצרים, אין בטעם שהעלתה המבקשת כדי לשמש הסבר לאיחור בהגשת העתירה. כמו כן, פסק-הדין המודפס הומצא למבקשת עוד בטרם חלף המועד להגשת העתירה לדיון נוסף. לפיכך, היה באפשרות המבקשת להגיש העתירה במועד, או לפחות להגיש בקשה להארכתו בטרם המועד חלף. לכך יש להוסיף, כי המבקשת לא עשתה כל מאמץ להשיג את פסק-הדין בהקדם (ראו: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין, 1995), עמ' 894).

מהאמור לעיל עולה, כי אין בפי המבקשת טעם מיוחד להארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף, ולפיכך הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות בקשה זו של כל אחת מקבוצות המשיבים 1-3, 4-5, 7-6 ו8- בסך 1,000 שקלים לכל קבוצה.