פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
6786/12 - א'
לפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המבקשת:
איזוטסט בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. ד"ר אורנה דריזין
2. הרשות הלאומית להסמכת מעבדות
בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון בע"א 9211/09 איזוטסט בע"מ נ' דריזין (טרם פורסם, 4.7.2012). בפסק-הדין נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז אשר סילק על-הסף את תביעתה בשל קיומו של מעשה-בית-דין.
פסק-הדין ניתן כאמור ביום 4.7.2012. לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין (ולא מיום המצאתו). כמו-כן, הכלל הוא כי ימי הפגרה באים במניין הימים לעניין המועד להגשת בקשה לדיון נוסף (ראו בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (טרם פורסם, 24.1.2012)). הנה כי-כן, בענייננו המועד האחרון להגשת ההליך חל בתאריך 19.7.2012.
הבקשה שלפניי, להארכת המועד להגשת בקשה לדיון נוסף, הוגשה ביום 13.9.2012, קרי – זמן רב לאחר חלוף המועד הקצוב בדין. זאת ועוד, מבוקשת ארכה של שישים ימים נוספים. האם הונח לפניי "טעם מיוחד" המצדיק היענות לבקשה זו? התשובה לכך היא בשלילה, וודאי בשים לב לגישה הדווקנית ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" עת עסקינן בבקשה לדיון נוסף (ראו למשל בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.2009)).
המבקשת טוענת כי "נדהמה לגלות בימים אלו כי ניתן פסק דין בתיק שבנדון", וכי פסק הדין לא הומצא לה כדין עד כה. אולם, בדיקת רישומי המזכירות מעלה כי עוד קודם למתן פסק הדין הודיעה מזכירות בית המשפט למשרדו של בא-כוח המבקשת (דאז) על כך שפסק-הדין יינתן ביום 4.7.2012 בשעה 15:00. המבקשת (המיוצגת היום על-ידי עורך-דין אחֵר) מתעלמת מכך לגמרי. אציין כי לא ברור מדוע המבקשת לא ידעה, כדבריה, על פסק-הדין, כאשר עורך-דינה הקודם קיבל הודעה על המועד שבו יינתן, ופסק-הדין אף נשלח אליו. המבקשת אינה מציינת שקיימה בירור כלשהו מול בא-כוחה הקודם, ומכל מקום, גם אם היה נתק כזה או אחֵר בתקשורת (דבר שלא נטען בבקשה שלפניי), אין זו עילה מספקת למתן ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף. עוד אציין כי המבקשת אף אינה נוקבת בתאריך שבו נודע לה, לפי טענתה, על פסק-הדין.
די באמור לעיל כדי להביא לדחיית הבקשה. מעבר לכך אציין כי למרות האיחור הניכר, וחרף הכללים הידועים באשר לפרק הזמן הקצר שבו יש להגיש בקשה לדיון נוסף, ראתה המבקשת לעתור לקבלת ארכה של לא פחות משישים ימים נוספים. אף לכך אין כל הצדקה. חילופי ייצוג אינם מהווים טעם מספק למתן הארכה המבוקשת, וכמו כן – כך ראוי לחזור ולהדגיש – בקשות לדיון נוסף מטבע הדברים אמורות להיות מוגשות בתיקים שיש בהם מן המורכבות או החשיבות המשפטית, ולכן אין בעצם הטענה כי התיק הוא "עב כרס" או מעורר "שאלות משפטיות נכבדות" כדי להצדיק ארכה ממושכת ופגיעה ניכרת בעקרון סופיות הדיון ובאינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות בסך 3,500 ₪.
ניתנה היום, ד' בתשרי תשע"ג (20.9.2012).
גיא שני
ר ש ם