בש"א 679/09 סיעת "עפולה עירי" בראשות שלמה מליחי נ. מר פאיז חנא-מנהל הבחי

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.

הבקשה נסבה על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת בערעור על תוצאות הבחירות למועצת העיר עפולה ועל החלטת ועדת הבחירות לעיריית עפולה לפסול 12 קולות של בוחרים עם מוגבלות בניידות, אשר הצביעו בקלפי מס' 18. כעולה מפסק הדין, קלפי מס' 18 מוקמה במקום נגיש ושימשה הן כקלפי רגילה והן כקלפי מיוחדות לאנשים עם מוגבלות בניידות. כפועל יוצא מכך ובהתאם לתקנות, פעלו בקלפי זו שני מזכירים: מזכיר המטפל במצביעים הרשומים בספר הבוחרים של הקלפי ומזכיר נוסף שתפקידו לטפל בבוחרים מוגבלי הניידות. לקלפי הגיעו ביום הבחירות 12 מצביעים מוגבלי ניידות, שהיו כולם גם רשומים בספר הבוחרים של קלפי מס' 18. מצביעים אלה זוהו הן בפני מזכיר הקלפי הרגילה ושמם סומן באלפון הבוחרים, והן בפני המזכיר המיוחד לאנשים מוגבלים בניידות. האחרון הסדיר את הצבעתם במעטפות כפולות, בהתאם להוראות המיוחדות בעניין הצבעת בוחרים מוגבלי ניידות. בסיום יום הבחירות התברר כי נעשה רישום כפול של כל הבוחרים מוגבלי הניידות בקלפי 18. בעקבות זאת החליטה ועדת הבחירות לפסול את 12 הקולות של הבוחרים מוגבלי הניידות. בדיעבד התברר כי ספירת קולות אלה משנה את מספר הקולות הדרושים כדי לעבור את "אחוז החסימה" מ- 988 ל-989 וכי מערערת 1, אשר זכתה בדיוק ב-988 קולות (ולא זכתה באף קול בהצבעת הבוחרים מוגבלי הניידות) לא תיכנס למועצת העיר היה ויוכשרו קולות אלה. משיבה 3, מצידה, תקבל מנדט נוסף כתוצאה מהכשרת הקולות.

2.

על החלטת ועדת הבחירות הגישה משיבה 3 ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים. משיב 1 הודיע כי הוא משאיר את ההכרעה בערעור לשיקול דעתו של בית המשפט. על פי האמור בפסק הדין, לא הייתה מחלוקת כי ועדת הבחירות יצאה מתוך הנחה עובדתית, שלא נסתרה בערעור, לפיה לא מדובר בהצבעה כפולה אלא ברישום כפול, שנעשה בשגגה, על ידי ועדת הקלפי, כאשר גם פרוטוקול הקלפי תומך במסקנה כי לא הייתה הצבעה כפולה. ועדת הבחירות ראתה עצמה מחויבת לפסול את הקולות, מתוך הקפדה על הנהלים. בית המשפט לעניינים מינהליים מצא כי היו ליקויים בהתנהלות בקלפי 18. מוגבלי הניידות הרשומים בקלפי היו צריכים להזדהות בפני אחד המזכירים בלבד. גם הצבעתם ב"מעטפה כפולה" ובמקביל מחיקתם מרשימת הבוחרים של הקלפי הייתה בניגוד לסדרי הבחירות. בית המשפט הדגיש עם זאת כי לא הייתה הצבעה כפולה של מצביעים אלה, שהצביעו פעם אחת בלבד ב"מעטפות כפולות". מכאן מסקנת בית המשפט כי הפגם של הרישום הכפול אינו צריך להביא לפסילת ההצבעה של המצביעים מוגבלי הניידות, תוך פגיעה קשה בזכותם של מצביעים אלה לבחור. בית המשפט קיבל איפוא את ערעורה של משיבה 3 והורה על ספירת הקולות של הבוחרים מוגבלי הניידות שהצביעו בקלפי 18. כתוצאה מכך חושב מחדש מספר הקולות הדרושים כדי לעבור את "אחוז החסימה" וחושבה חלוקת המנדטים בהתאם. בית המשפט הוסיף והורה כי על פי התוצאות שיתקבלו מן הספירה המחודשת יוכרז על תוצאות הבחירות למועצת העיריה.

3.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ניתן ביום 23.12.2008. ביום 30.12.2008 הגישו המבקשים לבית המשפט לעניינים מינהליים – באמצעות עו"ד מאירה אזרד - בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור. במסגרת הבקשה התחייבו המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון עד ליום 4.1.2009. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה ביום 13.1.2009, לאחר שלא הומצא לבית המשפט העתק בקשה לרשות ערעור, למרות החלטה בעניין זה.

4.

ביום 18.1.2009 הגישו המבקשים לבית המשפט לעניינים מינהליים בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטה מיום 13.1.2009, עקב חילופי ייצוג. הבקשה הוגשה בבהילות משום שבאותו יום עמדה ועדת הבחירות להתכנס לישיבה בה תתבצע חלוקת המנדטים לסיעות השונות. בבקשה לעיון חוזר ציינו המבקשים כי עקב חילוקי דעות שנתגלעו בין המבקש 2 לעו"ד אזרד מספר ימים לאחר הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, הודיע מבקש 2 לעו"ד אזרד על הפסקת שירותיה המשפטיים. בד בבד, הסדירו המבקשים את ייצוגם על ידי באי-כוחם הנוכחיים. המבקשים טענו כי עד ליום 15.1.2009 היה נתק בינם לבין עו"ד אזרד וכי המבקשים לא עודכנו בנוגע לכל הבקשות, התגובות וההחלטות שניתנו לאחר הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע. נטען כי על אף שעו"ד אזרד לא הגישה בקשת רשות ערעור כפי שהתחייבה, אין בכך כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשים ציינו כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור מסתיים רק ביום 25.1.2009, שכן בהתאם לתקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדר דין) התשס"א – 2000, עומדים לרשותם 30 ימים.

5.

בית המשפט לענייני מינהליים דחה (ביום 18.1.2009) את הבקשה לעיון חוזר. בהחלטה צוין כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף, ומתוך האמור בבקשה עולה כי לא הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בנסיבות אלה לא ראה בית המשפט כל הצדקה וטעם בעיכוב ביצוע פסק הדין.

6.

ביום 20.1.2009 פנו המבקשים לבית משפט זה והגישו "בקשת רשות ערעור" (למען הזהירות בלבד) ועימה "בקשה בהולה לעיכוב פסק דין". המבקשים הסבירו כי הבקשה לרשות ערעור מוגשת למען הזהירות בלבד שכן המבקשים אינם יודעים האם עו"ד אזרד אכן הגישה בקשת רשות ערעור מטעמם, כפי שהתחייבה לעשות לפני בית המשפט קמא. עקב תקלה במזכירות בית המשפט, נמסר למבקשים כי ניתן לקבל את הבקשה לרשות ערעור לרישום ללא בקשה להארכת מועד (הגם שלא הוגשה בקשה קודמת לרשות ערעור). משהתברר דבר התקלה, הגישו המבקשים למחרת היום גם "בקשה (למען הזהירות בלבד) להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור", היא הבקשה שלפניי.

7.

בבקשה להארכת מועד טוענים המבקשים כי הבקשה מוגשת למען הזהירות בלבד, כתוצאה מנתק מוחלט בינם לבין באת-כוחם הקודמת, עו"ד אזרד, אשר אינה מספקת להם מידע באשר לשאלה האם הוגשה בקשת רשות ערעור על ידה. נטען כי באי-כוחם הנוכחיים של המבקשים קיבלו לידיהם את הייצוג אך לפני ימים אחדים וכי גם פניותיהם אל עו"ד אזרד לא נענו. לטענת המבקשים, אם יתברר כי לא הוגשה בקשת רשות ערעור, הרי שנוכח התנהלותה של עו"ד אזרד אין לסגור בפניהם את שערי בית המשפט. לשיטתם, המדובר בנסיבה חיצונית חריגה, המהווה טעם מיוחד מספק, צודק ואמיתי להאריך את המועד להגשת ההליך, במיוחד כאשר מדובר בהליך המעלה שאלה ציבורית מובהקת וחשובה. המבקשים מדגישים כי המשיבים ידעו היטב שהמבקשים אינם משלימים עם פסק הדין וכי בכוונתם לערער עליו ולכן הפגיעה בציפיותיהם הינה אפסית.

8.

משיב 1 ומשיבה 3 מתנגדים לבקשה להארכת מועד. משיב 1 מדגיש כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור הסתיים ביום 6.1.2009, כך שההליך מוגש באיחור של כשבועיים ימים. משיב 1 סבור כי יש לתת משקל רב לקציבת מועד קצר בדין להגשת רשות ערעור בערעור בחירות, נוכח התכלית המיוחדת העומדת ביסוד קציבת מועדים בהליכי בחירות, שהינה הגנה על האינטרס הציבורי החשוב של וודאות וסופיות הליכי הבחירות ותוצאותיהן. משיב 1 סבור כי גם נוכח הנסיבות המתוארות בבקשה להארכת מועד, מצופה היה מהמבקשים להחיש את פעולותיהם ולפעול בזריזות יתרה לבירור הפעולות בהן נקטה באת-כוחם הקודמת. משיב 1 עדכן כי ביום 19.1.2009 הוכרזו תוצאות הבחירות על ידי מנהל הבחירות. משיבה 3 מוסיפה וטוענת כי הנתק בין המבקשים לבין באת-כוחם הקודמת אינו מהווה "טעם מיוחד" שעשוי להצדיק את האיחור הניכר בהגשת ההליך, וכי הסתמכה על סופיות פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

9.

הליך של בקשת רשות ערעור על פסק דין בערעור בחירות מוסדר בסעיף 73 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה-1965 (להלן – חוק הבחירות). סעיף 73(א) לחוק הבחירות מורה כי "בית המשפט יפסוק בערעור בחירות תוך שלושים יום מיום הגשתו, ופסק דינו יהיה ניתן לערעור לבית המשפט העליון ברשות שופט של בית המשפט העליון, בשאלה משפטית; בקשת הרשות תוגש תוך 14 יום מיום מתן פסק הדין". מניין הימים להגשת בקשת רשות ערעור מתחיל, איפוא, ביום מתן פסק הדין, והוא עומד על 14 ימים בלבד. יוער כי ערעור בחירות אמנם נדון כערעור מינהלי לפי הוראות חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, אך זאת בכפוף להוראות חוק הבחירות (סעיף 72(ה) לחוק הבחירות). לכן ההוראה בעניין מניין הימים הקבועה בסעיף 73(א) לחוק הבחירות גוברת על תקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדר דין) התשס"א – 2000. פרק הזמן הקצר הקבוע בחוק נובע מהמאפיינים היחודיים של ערעורי בחירות. עמדתי על כך לאחרונה, בצייני:

"הוראות אלה נועדו כולן להחיש את ההליכים המשהים את סופיות תוצאות הבחירות. הן נועדו להבטיח כי לצד השמירה על טוהר הבחירות תובטח גם סופיות הליך הבחירות ויציבות השלטון הנבחר. המחוקק מחייב איפוא את המבקש לבטל את תוצאות הבחירות שלא לשקוט על שמריו. עליו להזדרז בנקיטה בהליכים משפטיים, ולא – יחמיץ את השעה. גם הגישה הנקוטה בבתי המשפט היא כי בכל הנוגע לענייני בחירות, יש טעם מיוחד לסיים את ההתדיינות בהקדם האפשרי. כך, נפסק לא פעם בבית משפט זה כי המהירות בנקיטת ההליכים בענייני בחירות היא חיונית (ראו, בג"ץ 2115/99 הועד המקומי צור יגאל נ' שר הפנים , פ"ד נג(4) 61 והאסמכתאות המובאות שם). יתרה מכך, כאשר עסקינן בבחירות, לעיתים די אף בשיהוי קצר, אפילו הוגש ההליך במועד, כדי להביא לדחיית ההליך על הסף (ראו, למשל, בר"מ 543/04 פיסל מסאלחה נ' זוהיר יוספיה

(לא פורסם, 22.1.2004).

10.

לצד ההוראה התוחמת את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, חוק הבחירות אינו כולל הוראות בדבר הארכת מועד. עם זאת, דומה כי לבית המשפט או הרשם נתונה הסמכות להאריך את המועד להגשת ההליך, אם מכוח הסמכות הכללית הקבועה בסעיף 90(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, אם מכוח הסמכות הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אליהן מפנות תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000. אולם השי מוש

בסמכות זו ייעשה במשורה ורק בהתקיים טעם כבד משקל המצדיק את האיחור, בשים לב לכך שתקופות הזמן הקצרות בחוק הבחירות נועדו להעניק יציבות למוסדות השלטון הנבחרים, כדי שיוכלו לתפקד מבלי שירחף עליהם איום מתמשך של בחירות חדשות או שינוי בחלוקת המנדטים כתוצאה מפסילת תהליך הבחירות (ראו, ר"ע 25/85 פתחי אבו רומי נ' ניזאר נאשף - פקיד הבחירות , פ"ד לט(2) 353). על רקע תכלית זו, כאשר עסקינן בערעורי בחירות, יש לנקוט משנה זהירות ואף צמצום מסוים בהיעתרות לבקשות להארכת מועד. ערעורים בענייני בחירות צריכים להתנהל במהירות האפשרית, הן כדי להסיר כל צל ועננה הקשורים בטוהר הבחירות ותקינותן והן כדי למנוע שיבוש אפשרי בפעילותם של מוסדות השלטון הנבחרים.

11.

במקרה שלפניי, הפנייה לבית משפט זה נעשתה שבועיים ימים לאחר שחלף המועד הקבוע בדין להגשת ההליך. בשים לב לכך שמדובר בערעור בחירות, המדובר בפרק זמן מ מוש ך. הטעם שמביאים המבקשים כדי להצדיק איחור זה הוא נתק שהיה קיים בינם לבין באת-כוחם הקודמת. הסבר זה אינו מבסס טעם כבד משקל, שיכול להצדיק את האיחור המ מוש ך בהגשת ההליך. יש לזכור כי ככול שמשך האיחור הוא רב יותר, כך גובר בהתאמה כובד הטעמים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשה, שכן חלוף הזמן מעצים את האינטרס הציבורי והאינטרס של בעל הדין שכנגד לסופיות ההליכים (ראו, בש"א 6404/04 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.9.2004)). בנסיבות העניין מדובר כאמור באיחור מ מוש ך בהגשת ההליך. ראשית, ההסבר שהעלו המבקשים לגבי סיבת האיחור כלל אינו מניח את הדעת בנסיבות העניין. אך גם בהנחה שלמערכת היחסים בין המבקשים לבין באת-כוחם הקודמת הייתה תרומה לאיחור המ מוש ך, הדבר אינו עולה כדי טעם ממשי המצדיק את האיחור. הקשר בין עורך דין לשולחו הוא עניין ליחסים בין השניים ולא מעניינו של בית המשפט (ראו ב"ש 39/89 אנגל נ' בנק צפון אמריקה (בפירוק) (לא פורסם, 20.1.1989)).

12.

יתרה מכך, מן החומר המצוי בתיק עולה כי ייצוגם המשפטי של המבקשים על ידי באי כוחם הנוכחיים הוסדר כבר ביום 11.1.2009. בנוסף, מן הבקשה לעיון חוזר שהגישו המבקשים לבית המשפט לעניינים מינהליים עולה כי כבר ביום 15.1.2009 נודע למבקשים כי עו"ד אזרד לא הגישה בקשת רשות ערעור מטעמם, כפי שהתחייבה, והמשיבים הודיעו על כוונתם להגיש בקשת רשות ערעור עד ליום 25.1.09. בהקשר זה יצוין כי טענת המבקשים לפניי כי אינם יודעים האם עו"ד אזרד הגישה בקשת רשות ערעור מטעמם או שמא הוליכה אותם שולל מעוררת תמיהה ואף חוסר נחת, במיוחד כאשר הטענה מוש מעת מפי מי שמבקש לכהן כנבחר ציבור. מכל מקום, המבקשים לא פעלו בזריזות המתבקשת ובשקידה ראויה בקשר לבקשה לרשות ערעור. ניתן היה לצפות כי יבררו כבר ביום 4.1.2009 האם הוגש ההליך לבית משפט זה ולכל המאוחר יעשו כן עם הסדרת הייצוג החדש. לכל הפחות ניתן היה לצפות כי יפנו בבקשת ארכה ביום 15.1.2009, מיד כשנודע להם על אי הגשת ההליך. אף יש ממש בטענתה של משיבה 3 כי ניתן היה לברר בצורה פשוטה ומהירה האם הוגשה בקשת רשות ערעור, בדרך של פנייה למזכירות בית המשפט. המבקשים אינם מבהירים האם נקטו בצעד זה, ואם לאו - מדוע נמנעו ממנו.

13.

לכך יש להוסיף כי על פני הדברים ולצורך ההליך שלפניי, אין בידי לקבוע כי סיכויי ההליך טובים דיים, עד כי מצדיקים הם היענות לבקשה להארכת מועד. יצוין כי טענות המבקשים כי התיעוד של ועדת הקלפי מצביע על כך שנערכו הצבעות כפולות על ידי הבוחרים מוגבלי הניידות הן טענות עובדתיות, שספק רב אם ניתן להיזקק להם במסגרת בקשת רשות ערעור לפי סעיף 73(א) לחוק הבחירות, הקובע כי על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים בערעור בחירות ניתן לערער בשאלה משפטית בלבד. מטעמים מצטברים אלה לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להאריך את המועד להגשת ההליך, תוך פגיעה בסופיות הליך הבחירות למועצת העירייה בעפולה.

הבקשה להארכת מועד נדחית איפוא. המבקשים ישאו בהוצאות משיבה 3 בסך 2,000 ₪. החלטה זו תועבר לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.