בש"א 680/13 מדינת ישראל מנהל מקרקעי ישראל נ. נאות בית וגן

1.

לפניי בקשה להעברת מקום הדיון בת"א 3202-09-12 (מחוזי מרכז) לבית המשפט המחוזי בירושלים. המדובר בתביעה נזיקית שהגישה המשיבה נגד המבקשות (הן מינהל מקרקעי ישראל והמדפיס הממשלתי). הרקע לתביעה זו הוא התקשרות המשיבה בהסכם לרכישת הזכויות במקרקעין בירושלים, שהוחכרו למוכרת הזכויות למטרה ציבורית (אצטדיון כדורגל ומגרש ספורט) ללא מכרז. לטענת המשיבה, התנהלות רשלנית מצד המבקשות הובילה להחלת החלטה 1062 של מועצת מקרקעי ישראל (החלטה מיום 27.7.05; להלן – החלטה 1062 ) על המקרקעין. החלטה זו קובעת, בתמצית, כי על חוכר של מקרקעין ששטחם עולה על 7 דונם, שהוחכרו למטרה ציבורית ואינם משמשים עוד למטרה שלשמה הוקצו, להשיבם למינהל מקרקעי ישראל (ראו בהרחבה, בג"ץ 6884/07 נאות בית וגן בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (6.4.2010)).

2.

ביום 16.5.2012 הגישה מדינת ישראל תובענה נגד המשיבה ונגד מוכרת הזכויות במקרקעין (ת"א 31951-05-12 (מחוזי ירושלים)). בתובענה זו עותרת המדינה להצהרה בדבר ביטול הסכם מכר הזכויות במקרקעין וחוזה החכירה, ולתשלום דמי שימוש במקרקעין. זאת בהסתמך, בין היתר, על החלטה 1062. המשיבה הגישה תביעה שכנגד, בה עתרה להעברת זכויות החכירה במקרקעין על שמה. יום קודם להגשת התביעה שכנגד הגישה המשיבה גם תביעה נזיקית נגד המבקשות, היא ת"א 3202-09-12 (מחוזי מרכז). בתביעה זו תובעת המשיבה, בין היתר, נזקים שנגרמו לה לטענתה, עקב החלת החלטה 1062 על המקרקעין והימנעות מינהל מקרקעי ישראל מרישום הזכויות במקרקעין על שמה.

3.

בבקשתן להעברת מקום הדיון בתביעת המשיבה, טוענות המבקשות כי מירב הזיקות של התביעה הן לירושלים, שם נמצאים המקרקעין שבלב הסכסוך והגורמים המקצועיים הרלוונטיים לתביעה. עוד טוענות המבקשות כי מן הראוי שההליכים השונים שבין בעלי הדין יתבררו לפני אותו בית משפט.

4.

המשיבה מצידה טוענת כי אין יתרון בניהול התביעות לפני אותו בית משפט, שכן שתי התובענות מתבססות על עילות שונות, ובתביעה שהוגשה מטעם המדינה ישנן נתבעות נוספות מלבדה. לעמדתה, אין בשיקולים שמנו המבקשות כדי להטות את הכף במובהק לטובת העברת מקום הדיון לירושלים, שכן משרד באי-כוחה של המשיבה ומקום מגוריו של מנהלה הם בגוש דן, ומועד הדיון הקבוע בבית המשפט המחוזי מרכז הינו קרוב. לבסוף, סבורה המשיבה כי הבקשה לוקה בשיהוי. בשולי הדברים מעירה המשיבה כי אין לה התנגדות להעברת מקום הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים, בתנאי שהמבקשות לא יבקשו את איחוד הדיון בה עם ת"א 31951-05-12 (מחוזי ירושלים) או את עיכוב בירור תביעתה.

5.

דין הבקשה להתקבל. בית משפט זה קבע בעבר לא אחת כי הוא ייטה להעביר את מקום הדיון בתובענה, כאשר זו הוגשה לבית משפט שמוסמך מבחינה פורמאלית לדון בה, אך אין לה כל זיקה מוחשית לבית המשפט אליו הוגשה (ראו למשל, בש"א 4666/02 גוכלר נ' עיזבון אזאוילוס , פ"ד נו(6) 817 (2002); בש"א 9918/06 עיריית בית שאן נ' מזרחי (7.1.2007)). במקרה זה, נמצאים המקרקעין בירושלים וזה גם מקום מגוריהם של חלק מן העדים הרלוונטיים. יתרה מכך, מועד הדיון הקבוע בבית המשפט המחוזי בירושלים קרוב למדי אף הוא (7.3.2013). לכך יש להוסיף, כי בין תביעת המשיבה לבין תביעת המדינה והתביעה שכנגד ישנן זיקות משמעותיות, ונראה כי לפחות חלק מן השאלות העובדתיות והמשפטיות המתעוררות בהן זהות. ניהול ההליכים כולם לפני אותו בית משפט יאפשר לו לבחון אם שיקולים של יעילות בהקצאת הזמן השיפוטי ושיקולים הנוגעים למניעת הכרעות סותרות, מחייבים לאחד את הדיון בהליכים אלה, לפי תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מנגד, לא עלה בידי המשיבה להצביע על טעם כבד משקל כלשהו לניהול תביעתה (שהיא כאמור המאוחרת בזמן) בבית המשפט המחוזי מרכז דווקא. יש לזכור, כי בסמוך להגשת התביעה שכנגד בירושלים הוגשה על ידי המשיבה תביעה נפרדת דווקא בבית משפט מחוזי אחר. אין למשיבה הסבר למהלך זה, שעל פניו מעורר תהייה. כמובן, שאפשר להסבירו על יסוד שיקולים טקטיים של המשיבה. לעניין הבקשה דנא יש לתת משקל רב לשיקולים מערכתיים, הנוגעים לכלל המתדיינים. בנסיבות אלה, אף אם הייתה השתהות מסוימת מצידן של המבקשות בהגשת הבקשה להעברת מקום הדיון, אין מדובר בהשתהות חמורה במיוחד ואין די בה כדי למנוע את ההעברה.

6.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת. הדיון בת"א 3202-09-12 (מחוזי מרכז) יועבר לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר יחליט האם לאחד הדיון בתובענות. המשיבה תישא בשכר טרחה בסך 10,000 ש"ח.