בש"א 6805/13 ישראל רטהאוז נ. S LOVENSKA REPUBLIKA הרפובליקה הסלובקית -בא

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 6.8.2013 בו דחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום, אשר סילק על הסף תביעה שהגישו המבקשים נגד המשיב 2, אשר כיהן בעבר כשגריר סלובקיה בישראל, והמשיבה 3, רעייתו, בשל חסינות דיפלומטית.

בבקשה נטען כי פסק הדין הומצא לידי בא-כוח המבקשים ביום 15.8.2013 ומכאן, ובשים לב לימי פגרת הקיץ ופגרת הסוכות, כי המועד האחרון להגשת ההליך חלף ביום 8.10.2013. המבקשים פנו למזכירות בית המשפט להגשת ההליך ביום 9.10.2013, ומשההליך לא התקבל לרישום הגישו ביום 10.10.2013 את הבקשה שבפניי.

ביקשתי את תגובת המשיבים לבקשה. המשיבה 1 הודיעה כי הגיעה להסכם פשרה עם המבקשים בבית משפט השלום, ועל כן לא נטלה חלק בהליכים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי והיא ביקשה להימחק מהליך זה. לעומת זאת לא התקבלה תגובת המשיבים 2-3 שכן בא-כוחם בבית המשפט המחוזי הודיע כי ייפוי הכוח ניתן לו רק לעניין ההליך שהתנהל שם ואינו מייצגם בערכאה זו, ובהמשך לכך הוריתי למבקשים להמציא את הבקשה ואת החלטתי לידי השגרירות הסלובקית עצמה, ואלו מסרו כי הבקשה נמסרה אך נציג בשגרירות סירב לקבל לידיו את ההחלטה והם השאירוה בפתח השגרירות.

נוכח המתואר אין בפניי תגובה עניינית של המשיבים 2-3, המתגוררים בסלובקיה, לבקשת הארכה, ובנסיבות העניין ונוכח הזמן שחלף מצאתי לנכון להכריע בבקשה על יסוד החומר שבתיק ובהעדר תגובה.

2.

לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ושקלתי בדבר החלטתי לדחות את הבקשה.

לטענת המבקשים האיחור נגרם בשל העובדה שמחמת טעות סברו שיום שמחת התורה נכלל במסגרת פגרת הסוכות והם הדגישו כי מדובר באיחור קצר ובטעות בתום לב.

משך האיחור בהגשת ההליך אכן קל (יום אחד). ואולם, לא אחת נקבע כי גם איחור של יום אחד איחור הוא, וגם מי שאיחר בהגשת ההליך ביום אחד נדרש להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים את מתן הארכה (ראו למשל: ע"א 769/79 מועלם נ' מטא , פ"ד לה(1) 375 (1980); ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' ויסמן , פסקה 5 (30.7.2001)).

המתווה בו יש לבחון האם התגבש "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת הליך ערעורי אשר האיחור בהגשתו נבע מטעות שבדין פורט בבש"ם 6229/11 דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (10.10.2012) (להלן: עניין דון יחיא ), וכך נקבע באותו עניין:

"במקום בו הוכיח בעל דין שהטעות שבדין שהובילה לאיחור בהגשת הבקשה היא טעות שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה, ייטה בית המשפט לקבל בקשה להארכת מועד. סבירותה של הטעות שבדין נמדדת בשתיים.

ראשית, במישור האובייקטיבי, ככל שהדין עמום יותר, וניתן לפרשנות בדרכים רבות יותר (אשר טרם הוכרעו בפסיקה) ייטה בית המשפט לראות בטעות שנעשתה טעות סבירה (ראו בהקשר זה את פסק דיני בבש"ם 1059/11 אדם, טבע ודין - עמותה להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית נתניה (29.5.2011)). אף במקום בו הדין ככלל ברור, עדיין יהיו מקרים בהם העדר הכרעה שיפוטית קודמת הנוגעת ישירות בהליך הנדון תצדיק קבלת בקשה להארכת מועד (ראו: בש"א 1938/06 כלל פיננסים ניהול בע"מ נ' ארוך (22.5.2006)).

שנית, במישור הסובייקטיבי, ככל שיצליח המבקש להוכיח כי עשה מאמץ כן למניעת הטעות , כך ייטה בית המשפט לראות בטעותו כטעות סבירה. ודוק, על נטל ההוכחה המוטל על בעל הדין הטוען לטעות שבדין להיות נמוך, וכל שנדרש בעל הדין להוכיח הוא שהטעות נבעה מפרשנות אפשרית של הדין, ושנעשתה בתום לב. בתוך כך, למן הראוי אף להתחשב בזהות בעל הדין, ולקבוע נטל הוכחה נמוך יותר מקום בו בעל הדין אינו מיוצג, ומקום בו ניכר שעשה מאמצים כנים לעמוד על זכויותיו" [ההדגשות הוספו] ( שם , פסקה 8).

דומני כי יישומם של כללים אלו על ענייננו מוביל למסקנה כי קשה לומר שטעותם של המבקשים היתה בגדר "טעות סבירה".

במישור האובייקטיבי - ימי הפגרה קבועים באופן בהיר ומפורש בתקנה 1 לתקנות בתי המשפט (פגרות), תשמ"ג-1983, ומכאן כי מדובר בדין ברור, אשר לא ניתן לפרשו בדרכים שונות.

במישור הסובייקטיבי - ערה אני לכך שבהליך זה (בשונה מן הערכאות קמא) המבקשים אינם מיוצגים. ואולם בבקשה, אשר אף אינה נתמכת בתצהיר, לא פירטו המבקשים אילו פעולות סבירות נעשו על ידם על מנת לברר מהם ימי פגרת חג הסוכות. המבקשים טענו שסברו כי "ברור מאליו כי יום חג שמחת תורה הוא חלק מחג הסוכות וכלול במניין ימי פגרת הסוכות", ואולם בכל הנוגע למועדים להגשת הליך משפטי אין די בהנחות או בסברות וגם בעל דין שאינו מיוצג נדרש להראות כי עשה פעולות סבירות, ולו מינימליות, בעניין (כגון התייעצות עם בא-כוחם של המבקשים בבית המשפט המחוזי לעניין המועד האחרון להגשת ההליך או התייעצות עם מאן דהוא אחר; פניה למזכירות בית המשפט וכיוצ"ב). על כן ועל יסוד המפורט בבקשה, לא ניתן לקבוע כי טעותם של המבקשים היא טעות סבירה במישור הסובייקטיבי.

לכך יש להוסיף כי עיינתי בפסק דינו המקיף של בית המשפט המחוזי ובבקשת רשות הערעור שצורפה לבקשה ודומני כי יש לומר, בזהירות המתבקשת (ראו עניין דון-יחיא , פסקאות 11-12), כי סיכויי ההליך כמו גם מהותו - הליך ערעורי ב"גלגול שלישי" המוגש נגד נציגי מדינה זרה באופן אישי, אשר כעולה מן האמור לעיל אף קיים קושי להמציאו לידיהם בדרכים הרגילות - אינם מצדיקים "להגמיש" במקרה דנן את דרישת "הטעמים המיוחדים", כפי שפורטה לעיל.

נוכח משקלם המצטבר של השיקולים האמורים, הבקשה נדחית.

משלא הוגשה כל תגובה עניינית לבקשה, אין צו להוצאות.