בש"א 6821/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ נ. נ. אלה ובניו חברה קבלני

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור כנגד מחיקת תביעה כספית של המבקשת ביום 10.4.2011 בבית-המשפט המחוזי בירושלים, וזאת מחמת אי תשלום אגרה. לבקשה להארכת מועד שלפניי קדמה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת לבית-משפט זה בגין החלטה קודמת של בית-המשפט המחוזי, שדחתה את בקשת המבקשת לפטור מתשלום אגרה (רע"א 2660/11). בקשת רשות הערעור הנ"ל נדחתה בהחלטת כב' השופטת חיות מיום 4.9.2011, לאחר שתביעת המבקשת בבית-המשפט המחוזי נמחקה כולה בגין אי תשלום אגרה. בהחלטתה קבעה כב' השופטת חיות כי מחיקת התביעה הכספית של המבקשת מחמת אי תשלום אגרה מהווה פסק-דין, ולפיכך החלטת-הביניים הקודמת שדחתה את הבקשה למתן פטור מאגרה נבלעה באותו פסק-דין, באופן שהדרך הראויה להשיג עליה היא באמצעות הגשת ערעור על פסק-הדין כולו. על רקע זה, הוגשה הבקשה שלפניי להארכת מועד להגשת ערעור כנגד מחיקת התביעה בבית-המשפט קמא מחמת אי תשלום אגרה. המשיב 5 – מפרקהּ של החברה-המבקשת המצויה בהליכי פירוק – אינו מתנגד לאורכה המבוקשת. המשיבים 1-4 מתנגדים לה.

2.

דין הבקשה להארכת מועד להתקבל, אך זאת תוך מתן אורכה קצרה מכפי שהתבקשה ובכפוף לתשלום הוצאות לטובת המשיבים 1-4. אבהיר את הטעמים למסקנה האמורה, תוך שאתייחס תחילה לשאלת משך האיחור בהגשת ההליך.

מבדיקה במערכת נט-המשפט וכן מתגובתה המשלימה של המבקשת מיום 2.10.2011, עולה כי למבקשת לא הומצאה מעולם הודעה פורמאלית בדבר מחיקת תביעתה הכספית בבית-המשפט המחוזי בגין אי תשלום אגרה. עם זאת, אין חולק כי ביום 22.5.2011

הגישה המבקשת הודעת-עדכון אודות מחיקת תביעתה לבית-משפט זה, וזאת בהתאם להחלטת כב' השופטת חיות מיום 2.5.2011 ברע"א 2660/11 הנ"ל. בהתחשב בכך שלכל המאוחר ביום 22.5.2011 כבר ידעה המבקשת על מחיקת תביעתה בבית-המשפט המחוזי, ואף נקטה בצעד אקטיבי ומסרה הודעת-עדכון בעניין לבית-משפט זה, אני בדעה כי לצורך ההליך שלפניי יש לראות ביום 22.5.2011 את המועד אשר ממנו מתחיל מירוץ 45 הימים לצורך הגשת ערעור כנגד מחיקת התביעה. יודגש כי המבקשת מאשרת בעצם הגשת הבקשה שלפניי כי חלף המועד להגשת ערעור כנגד מחיקת תביעתה, ולפיכך מתבקשת אורכה לצורך הגשתו. לשון אחר; המבקשת אינה טוענת

להעדר איחור בהגשת ההליך עקב כך שלא הומצאה לידיה בשעתו הודעה בדבר מחיקת התביעה. יוער כי נוכח הודעת העדכון שמסרה על כך המבקשת לבית-משפט זה ביום 22.5.2011, נראה כי בדין נמנעה המבקשת מהעלאת טענה כאמור, וזאת מטעמי השתק ותום-לב דיוני (ראו והשוו: בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס (לא פורסם, 13.11.2007); רע"א 8467/06 עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (לא פורסם, 8.7.2010)). בהתחשב בכל אלה, יוֹצא כי המועד האחרון לפי דין להגשת הערעור היה ביום

6.7.2011 . ההליך שבכותרת הוגש ביום 21.9.2011 . מדובר, אפוא, באיחור משמעותי של למעלה מחודשיים בהגשת ההליך.

3.

טענתה המרכזית של המבקשת בהליך שלפניי הינה כי כל עוד רע"א 2660/11 היה תלוי ועומד, היא טעתה לחשוב כי עליה למצות את ההליך הערעורי האמור בטרם הגשת ערעור בגין מחיקת תביעתה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול החומר שבתיק, באתי למסקנה כי בנסיבותיו הייחודיות של המקרה דנן אין לומר כי טעותה האמורה של המבקשת היתה משוללת-יסוד או בלתי סבירה, לפחות בחלקה (השוו: רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, 29.1.2002)).

בקשת רשות הערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי שלא ליתן למבקשת פטור מאגרה, הוגשה במועד ו בטרם

נמחקה התביעה בבית-המשפט קמא מחמת אי תשלום אגרה. ביום 7.3.2011 נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשת המבקשת למתן אורכה לתשלום האגרה, בקובעו כי האגרה תשולם עד יום 7.4.2011, ולא – תימחק תביעתה. בהחלטותיו מיום 5.4.2011 ומיום 10.4.2011 דחה בית-המשפט המחוזי את בקשותיה של המבקשת וקבע כי "אין צורך בעיכוב ביצוע" ואף אין צורך בבקשה נוספת להארכת מועד לתשלום האגרה, וזאת מנימוקים שפורטו שם. כאמור, ביום 10.4.2011 נמחקה התביעה בבית-המשפט המחוזי מחמת אי תשלום האגרה, בלא שהומצאה למבקשת הודעה פורמאלית על כך. ביום 2.5.2011 קבעה כב' השופטת חיות במסגרת רע"א 2660/11 כי המבקשת תמסור הודעה מעדכנת באשר לגורל תביעתה בבית-המשפט קמא. בעקבות החלטה זו, הודיעה המבקשת לבית-משפט זה ביום 22.5.2011 כי בירור העלה שתביעתה נמחקה עוד ביום 10.4.2011. ביום 12.6.2011 – לאחר הגשת ההודעה האמורה – נקבע במסגרת רע"א 2660/11 הנ"ל כי בקשת רשות הערעור מצריכה תשובה. ביום 26.6.2011 הגישו המשיבים תגובתם לבקשת רשות הערעור, וביום 6.7.2011 ניתן למבקשת פטור מהפקדת עירבון. רע"א 2660/11 נותר תלוי ועומד עד למתן ההחלטה שהוזכרה לעיל בדבר דחייתה של בקשת רשות הערעור ביום 4.9.2011.

בהתחשב בכך שבקשת רשות הערעור נותרה תלויה ועומדת והטיפול בה התקדם אף לאחר שהמבקשת עדכנה כי תביעתה בבית-המשפט המחוזי נמחקה מחמת אי תשלום אגרה, דומה כי אין מקום לשלול באופן מוחלט את סבירות טעותה של המבקשת, אשר לפי הטענה סברה בתום-לב כי בטרם הגשת ערעור כנגד מחיקת התביעה, היה עליה למצות תחילה את הליך בקשת רשות הערעור כנגד החלטתו הקודמת של בית-המשפט המחוזי שלא לפטור אותה מתשלום אגרה. לכך יש להוסיף כי המשיבים 1-4 ידעו לאורך כל הדרך על רצונה של המבקשת להשיג על ההחלטה האמורה, ולפיכך עוצמת הפגיעה בצפייתם לסופיות הדיון פחוּתה. לא נטען כי המשיבים 1-4 הסתמכו באופן ממשי על העיכוב בהגשת הערעור כנגד מחיקת התביעה בעוד בקשת רשות הערעור תלויה ועומדת, ואף לא הוכח כי נגרם להם נזק מהותי בגין כך. בהתחשב בכל אלה, לא ראיתי לחסום את דרכה של המבקשת להגשת ערעור לבית-משפט זה.

4.

יחד עם זאת, יוער כי גם אם המבקשת טעתה לחשוב בתום-לב כי עליה להתמיד בבירור בקשת רשות הערעור מטעמה משזו נותרה תלויה ועומדת לאחר שהתביעה בבית-המשפט המחוזי כבר נמחקה, כי אז היה על המבקשת להגיש לבית-משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בתוך תקופת 45 הימים הקבועה בדין. כך הוא הדבר, שכן אף אילו בקשת רשות הערעור מטעם המבקשת היתה מתקבלת, לא היה באפשרותה לערער על פסק-הדין בדבר מחיקת תביעתה במסגרת בקשת רשות הערעור כפי שהוגשה. הנה כי כן, אף אם נלך לפי שיטתה של המבקשת עצמה, היה עליה לעתור בשעתו לקבלת אורכה להגשת ערעור כנגד מחיקת תביעתה מחמת אי תשלום אגרה, למצער עד למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור כנגד דחיית הבקשה לפטור מאגרה. דרך הילוך זו היתה תואמת את סדרי-הדין ומעמידה את הצד שכנגד באופן ברור ומראש בדבר כוונת המבקשת לערער כנגד מחיקת תביעתה. מן הראוי כי מחדלה של המבקשת לנהוג בדרך זו, ייזקף לחובתה. זאת ועוד; החלטת כב' השופטת חיות מיום 4.9.2011 בדבר דחייתה של בקשת רשות הערעור, הומצאה למבקשת ביום 5.9.2011 (כך לפי רישומי תוכנת ניהול התיקים בבית-המשפט העליון). ההליך שבכותרת הוגש ביום 21.9.2011, קרי - בעיכוב של למעלה משבועיים. לשיהוי זה לא ניתן הסבר. אף לא הובהר מדוע המבקשת עותרת כעת לאורכה של 14 ימים נוספים מעת מתן הכרעה בבקשה להארכת מועד ועד הגשת הודעת ערעור מטעמה, בשים לב לזמן הניכר שחלף מאז מחיקת התביעה בבית-המשפט המחוזי. לכל אלה יש להוסיף כי לכאורה, ניצבת המבקשת לפני משוכה גבוהה בהליך העיקרי. זאת, בהתחשב בהערת כב' השופטת חיות בסוף החלטתה מיום 4.9.2011 ברע"א

2660/11 הנ"ל – הערה שנאמרה במאמר מוסגר ולכאורה בלבד – בדבר קיומו של מעשה-בית-דין בסוגית הפטור מאגרה.

5.

השיקולים השונים שפורטו לעיל מושכים לכיוונים מנוגדים ומחייבים מלאכת איזון. לאחר ששקלתי בדבר, באתי למסקנה כי האיזון המידתי והראוי בנסיבות העניין הוא ליתן למבקשת אורכה קצרה מכפי שהתבקשה לצורך הגשת ערעור מטעמה, תוך חיובהּ בהוצאות המשיבים 1-4 בגין העיכוב בהגשת ההליך ובגין הטורח בהגשת תגובה מטעמם. למען הסר ספק, יוער כי בקביעת החיוב בהוצאות - שתשלומן מהווה תנאי לקבלת הערעור לרישום - נתתי דעתי למכלול נסיבות העניין ובהן המצב הכלכלי הנטען של המבקשת ובעל השליטה בה, וכן מהות הערעור וזיקתו לטענות בדבר המצב הכלכלי האמור. יחד עם זאת, אני בדעה כי בשיקולים אלה אין כדי לאיין את התנאת האורכה בתשלום הוצאות למשיבים 1-4, וזאת בשים לב למשך האיחור ולמשקל ההולם שיש ליתן למכלול השיקולים שפורטו בפיסקה 4 לעיל.

6.

סוף דבר; המבקשת רשאית להגיש הודעת ערעור תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. תנאי לקבלת הערעור לרישום יהיה הצגת אישור בדבר תשלום שכר-טירחת בא-כוח המשיבים 1-4 בסך 2,500 ש"ח. ככל שהערעור יוגש, תציין המבקשת את דבר האורכה בפתח הודעת הערעור ותצרף החלטתי זו אליה.

החלטה זו תומצא לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.