בש"א 6822/10 בנק הפועלים בע"מ נ. אבי סיני

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגנית הנשיאה ד"ר ד' פלפל), לפיו חויב המבקש (להלן: הבנק ) לשלם למשיבים פיצוי כספי בגין התניית שירות בשירות בניגוד להוראת סעיף 7(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981.

1.

המשיב 1 (להלן: סיני ), שהיה בעת הרלוונטית חקלאי בעיסוקו, ניהל חשבון דביטורי בסניף הבנק בנתיבות, והמשיבה 2 (להלן: החברה ), שסיני נמנה עם מנהליה, ניהלה אף היא חשבון באותו הסניף. סיני טען, בין היתר, כי הבנק התנה את הגדלת האשראי שלו וכן מתן הלוואות בפתיחת תוכניות חיסכון רבות, כי כאשר ביקש לקנות ציוד עבור החברה הוא חויב בהגדלת ההפקדות בתוכניות החיסכון, וכי בשל התנהלות הבנק נגרם לו נזק כלכלי שבגינו הוא נאלץ למכור את ביתו ולהפסיק את פעילותו העסקית. על כן הגישו סיני והחברה, בשנת 2000, תביעה נגד הבנק לפיצויים בגובה של כ-7.3 מיליון ₪. לאחר שהתנהלו הליכים שונים בשאלת התיישנות התביעה, והתיק אף נדון פעמיים בבית משפט זה, הוסכם לבסוף כי סוגיית ההתיישנות תוכרע במסגרת הדיון בתביעה גופה. בפסק דינו מיום 4.8.2010 קיבל בית משפט קמא את התביעה באופן חלקי, בקובעו, ראשית, כי התביעה רלוונטית רק ביחס לכמחצית מתוכניות החיסכון. לאחר שבחן את מכלול הנסיבות האופפות את פתיחתן של תוכניות החיסכון הרלוונטיות, קבע בית המשפט כי הוכח שהופעל על סיני לחץ כלכלי וכי הבנק התנה

את מתן האשראי בפתיחת תוכניות חיסכון. כמו כן דחה בית המשפט את טענת הבנק לפיה התביעה התיישנה. בכל הנוגע לגובה הנזק נסמך בית המשפט על חוות דעתו של המומחה מטעם סיני, ולאחר שערך אומדן בין שתי החלופות שהוצגו על-ידו הורה בית המשפט כי הבנק ישלם למשיבים פיצוי בסך 966,536 ₪ (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה); פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לסיני; שכר טרחת עורך-דין בסך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ; וכן כי הבנק ישא בהוצאות המשיבים כפי שישום הרשם. לדברי הבנק, עומד הסכום הכולל שבו חויב על למעלה מ-1.8 מיליון ₪.

2.

בית משפט קמא נעתר באופן חלקי לבקשת הבנק לעיכוב ביצוע פסק הדין, וקבע בהחלטתו מיום 7.9.2010 כי נוכח מצבם של המשיבים ישלם להם הבנק סך של 600,000 ₪ בלבד מתוך הסכום שנפסק, וכי סכום זה כולל גם את שכר טרחת עורך הדין.

מכאן הבקשה שבפניי, בה עותר הבנק לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שיוגש על-ידו (ואשר הוגש בינתיים - ע"א 7742/10). לטענת הבנק, מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן המשיבים נעדרי כל יכולת פירעון, אין ברשותם נכסים וכספים והם שקועים בחובות כבדים. לפי הטענה חובו של סיני עומד על למעלה מ-700,000 ₪ נכון לשנת 1999, והמצב אך הורע עם השנים. טענות אלה מבסס הבנק על בקשות שהגישו המשיבים לפטור מאגרת בית משפט בשנת 2000 וצרופותיהן, לרבות דבריו של סיני בחקירת יכולת שנערכה בשנת 1999 בלשכת ההוצאה לפועל וקביעותיה של ראש ההוצאה לפועל. מכל אלה עולה לטענת הבנק כי סיני הסתבך בחובות, מכר את ביתו, התגרש מאשתו ועבר להתגורר אצל אימו, וכן כי החברה אינה פעילה, היא חדלת פירעון ויש לה חובות רבים. אשר למצב הדברים כיום טוען הבנק כי במסגרת הליך שנוהל לגבי פטור מאגרה בחודש מארס 2009 ציינו המשיבים כי הבנק לא הצביע על שינוי נסיבות שחל במצבם הכלכלי. כמו כן, נטען כי במהלך דיוני ההוכחות שהתקיימו בבית משפט קמא בחודש דצמבר 2009 התברר שסיני מתגורר אצל אימו ואינו עובד; כי הוא לא עמד בהתחייבויות הכספיות כלפי גרושתו וכי מצבו הכלכלי קשה, כפי שהעיד גם המומחה מטעם סיני. עוד מציין הבנק כי טענת סיני לפיה התנהלות הבנק היא שהובילה לקשייו הכלכליים אינה מבוססת וכי בפני רשמת ההוצאה לפועל טען המשיב בשנת 1999 שקשייו נגרמו בעקבות המשבר בענף החקלאות. הבנק סבור, אפוא, כי נוכח מצבם של המשיבים ובהתחשב בגובה סכום הפיצוי שנפסק לטובתם, הסיכוי שסכום זה יושב לבנק אם יתקבל הערעור הינו קלוש ואף אפסי, ואילו הבנק הוא גוף פיננסי איתן אשר אין חשש כי לא ישלם את הסכום הפסוק למשיבים אם יידחה הערעור. עוד טוען הבנק כי סיכויי הערעור טובים וכי נפלו בפסק הדין שגיאות מהותיות. בתמצית, נטען כי לא התקיימה התניה של שירות בשירות; כי בית המשפט שגה בקובעו שהבנק לא הגיש חוות דעת מומחה לעניין הנזק ובהתעלמו משורה של פגמים שנפלו בחוות דעת המומחה מטעם המשיבים. לבסוף טוען הבנק כי שגה בית המשפט בדחותו את טענת ההתיישנות.

3.

המשיבים טוענים כי לא היה מקום לעכב את ביצוע פסק הדין ולו באופן חלקי ומכל מקום לטענתם אין להוסיף על כך עיכוב ביצוע נוסף. לטענת המשיבים, מדובר בפסק דין כספי לגביו הנטייה היא שלא לעכב את הביצוע, ועוד הם טוענים כי סיכויי הערעור אינם גבוהים שכן מדובר בפסק דין מנומק ומשכנע, וכי טענות רבות שמעלה הבנק הן טענות עובדתיות בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. בהקשר זה מדגישים המשיבים כי בית המשפט העליון כבר התערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניינם בכל הנוגע לסוגיית ההתיישנות ומכאן שהוא שוכנע לכאורה כי יש ממש בתביעה, ועוד הם מציינים כי בפסק הדין ב-ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נג(1) 577 (1999) נקבע שסניף הבנק נשוא הערעור דנן נהג להתנות שירות בשירות. על רקע זה סבורים המשיבים כי אין סיכוי שפסק הדין יבוטל כולו ולכל היותר קיים סיכוי קלוש, אם בכלל, שיופחת סכום הפיצוי ולטענתם הפיצוי לו הם זכאים גבוה מן הסכום שנפסק להם ומשכך הם מתעתדים להגיש ערעור מטעמם. המשיבים מוסיפים וטוענים כי הם המתינו שנים רבות לקבלת הסעד לאחר "מסע התשה" ארוך מטעם הבנק, וכי סיני זקוק מייד לפחות לחלק מן הסכום, ובוודאי לשכר הטרחה שנפסק, על מנת לשלם עבור ההליך הארוך והמורכב שנוהל ואשר צפוי להימשך בערכאת הערעור. לבסוף טוענים המשיבים כי משסיכויי הערעור אינם גבוהים אין ליתן משקל רב למצבם הכלכלי, מה גם שהטענות בדבר מצבם הכלכלי אינן נתמכות בתצהיר וכבר בשל כך יש לדחותן, ובמיוחד את אלה המתייחסות לתקופה שלפני למעלה מעשור.

4.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי הגשת ערעור אין בה כדי לעכב את ביצועה של ההחלטה נשוא הערעור, ועל מנת שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע כאמור נדרש מבקש העיכוב לשכנע כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי אם תידחה הבקשה יהא זה בלתי אפשרי או קשה ביותר להשיב את המצב לקדמותו, ככל שהערעור יתקבל (ראו למשל ע"א 3223/09 פרונט נ' גלובינסקי , פיסקה 18 (טרם פורסם, 26.8.2009)). מקום שבו מדובר בפסק דין כספי יטה בית המשפט שלא להיעתר לבקשה לעיכוב הביצוע, שכן ככלל אין בתשלום כסף כדי ליצור נזק בלתי הפיך, אלא אם הראה המבקש שלא ניתן יהיה להיפרע מן הזוכה במידה שהערעור יתקבל (ראו ע"א 10399/08 פרוטס נ' צ'ירגייב , פיסקה 4 (טרם פורסם, 6.4.2009)). במקרה דנן ומבלי לקבוע בשלב זה מסמרות באשר לסיכויי הערעור, נראה כי השיקול המרכזי אותו הביא בית משפט קמא בחשבון עת הורה על תשלום של 600,000 ₪ בלבד מתוך החוב הפסוק, הוא שיקול של מאזן הנוחות. אכן, התמונה המצטיירת מן הבקשה ומנספחיה היא כי מצבם הכלכלי של המשיבים קשה והמשיבים אף לא טענו אחרת. לכך יש להוסיף כי סכום הפיצוי שנפסק הוא סכום נכבד, ומכאן שקיים חשש כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, לפחות באופן חלקי, יתקשו המשיבים להשיב את הסכום שישולם להם, ככל שהערעור יתקבל. יחד עם זאת, יש לזכור כי ככלל הזוכה בדין זכאי לממש את פירות זכייתו בהינתן פסק הדין, כי ההתדיינות בין הצדדים במקרה דנן ארכה לא פחות מעשר שנים וכי הליך הערעור צפוי אף הוא לקחת זמן. בית משפט קמא ערך איזון ראוי בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין והורה לעכב את חלק הארי של הסכום שנפסק בקובעו כי מה שישולם לעת הזו הוא סכום של 600,000 ₪ בלבד. החלטה זו מאוזנת וסבירה בנסיבות העניין ולא ראיתי לשנות ממנה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.