בש"א 6826/98 מלקולם קפלן (מלכיאל) נ. משה ליפשיץ - עו"ד

1.המבקש והמשיבים 2 ו3- הם הנתבעים בתביעה שהגיש המשיב 1 לבית משפט השלום בחיפה במרץ 1996 (ת.א. 6574/96). בתביעתו ביקש המשיב 1 לחייב את המבקש ליתן דין וחשבון לגבי הכנסותיו מדמי שכירות שנגבו על ידו כנאמן עבור המשיב. דמי השכירות נתקבלו מנכס שנרכש על ידי המבקש והמשיב 1. כמו כן מבקש המשיב 1 בתביעתו לחייב את המבקש להשיב לו כספים שלטענתו נגזלו ממנו שלא כדין על ידי המבקש. ישיבת קדם משפט בתיק נקבעה ליום 25.11.98.

2.המבקש סבור כי דין התביעה להתברר בבית משפט השלום בירושלים. ראשית , המבקש טוען כי המקום הטבעי לבירורה של התביעה הוא בית משפט השלום בירושלים הואיל והנכס נשוא התביעה נמצא בירושלים, מקום התקשרות הצדדים היה בירושלים, מקום ביצוע ההתחייבות היה בירושלים ומקום מגוריו ועסקיו נמצא בירושלים. המבקש מוסיף ומציין כי העדים שאמורים להיות מוזמנים להעיד בתביעה זו, לרבות רואה החשבון שטיפל בחשבונות השותפות של המבקש והמשיב 1, נמצאים רובם ככולם בירושלים. שנית , המבקש סבור כי ראוי להעביר את הדיון בתביעה נשוא הבקשה מבית משפט השלום בחיפה מטעמים של מראית פני הצדק הואיל והמשיב 1 הינו שותף בכיר במשרד רב השפעה בעיר חיפה. המבקש מציין כי בשל גירושיו מבתו של אביו המנוח של המשיב 1, שהיה שותף בכיר במשרד בו עובד המשיב 1, מתנכלת לו משפחתו רבת ההשפעה של המשיב 1. בבקשתו פורש המבקש רשימה של מקרים מהם הוא סבור כי ניתן ללמוד שיש יד מכוונת שמטרתה למנוע ממנו לנהל כראוי את הגנתו בתביעה נשוא הבקשה. בשל כך סבור המבקש כי "נוצר חשש אמיתי לאפשרות ממשית כי כבוד בית משפט השלום בחיפה נגוע במשוא פנים לטובת התובע (המשיב 1)" (סעיף 15 לבקשה). בשולי הדברים המבקש טוען כי על אף העובדה שהתביעה הוגשה במרץ 1996 לא טרח להגיש את בקשתו אלא עתה, הואיל וניסה ליישב את הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט ומשלא עלה בידו לעשות כן ולאחר שנקבעה ישיבת קדם משפט פנה לבית משפט זה.

3.בפי המשיב שתי טענות סף ושתי טענות לגופה של הבקשה אשר בגינן הוא סבור כי דינה להדחות. ראשית , טוען המשיב 1 כי משטען המבקש בכתב הגנתו כי לבית משפט השלום אין סמכות מקומית לדון בתביעה, הרי שבית משפט זה לא ידון בבקשה להעברת מקום הדיון עד אשר תתברר טענת חוסר הסמכות המקומית. שנית , טוען המשיב 1 כי דינה של הבקשה מחמת שיהוי ניכר בהגשתה. בהקשר זה המשיב 1 מציין כי נסיונות ההדברות בין הצדדים כשלו כשנה וחצי לפני שהוגשה הבקשה דנן. שלישית , המשיב 1 מציין כי בניגוד לעמדת המבקש המקום הטבעי לבירור התביעה אינו בבית משפט השלום בירושלים. הוא מציין כי אין כל נפקות למיקומו של הנכס בירושלים, שכן הנכס אינו נושא המחלוקת שבין הצדדים אלא דמי השכירות שנתקבלו אצל המבקש בגין השכרת דירות בו. המשיב 1 מוסיף ומציין כי העדים המרכזיים שידרשו להעיד בתביעה זו הם בראש ובראשונה המבקש והמשיב 1, ומבחינה זו אין לשיקול הנוחיות של המבקש כל עדיפות על פני שיקול הנוחיות של המשיב 1. המשיב 1 אף מוסיף ומציין כי יתכן ויבקש להעיד עדים מאיזור חיפה ואף יתכן כי משיב מס' 1 יבקש להעיד את אימו הקשישה (המתגוררת בחיפה), כך שבבחינת נוחיות הנוגעים בדבר ראוי כי התביעה תתברר בבית משפט השלום בחיפה. רביעית , טוען המשיב 1 כי טענתו של המבקש בדבר חשש אמיתי לאפשרות ממשית למשוא פנים לטובתו מצד כלל שופטי בית משפט השלום בחיפה הינה למעשה טענת פסלות שופט השלום היושב בדין במסווה של בקשה להעברת מקום דיון. המשיב 1 מוסיף ומציין בהקשר זה כי טענה זו הינה טענה גורפת ואין לקבלה. בנוסף לכל אלה טוען המשיב 1 כי גישתו של המבקש לוקה בסתירה פנימית. המשיב 1 מציין כי גיסו של המבקש הינו שופט בית משפט השלום בירושלים, ולפיכך לשיטתו של המבקש עצמו אל לו לבית המשפט להעביר את הדיון בתביעה לבית משפט השלום בירושלים, שכן אזי עלול להיווצר חשש למשוא פנים במשפט לטובת המבקש.

4.המשיב 2 מציין כי הינו משיב פורמלי בלבד וכי אין לו כל עמדה בכל הקשור לבקשה. המשיב 3 מסכים לבקשה שכן הוא סבור כי לתביעה קשר משמעותי לירושלים.

5.עיינתי בבקשה ובתשובות המשיבים ונחה דעתי כי דין הבקשה להדחות לגופה אף מבלי להזקק לטענות הסף שהעלה המשיב 1 בתשובתו ומבלי להביע בהן כל עמדה לגופן. אכן, השיקול המרכזי בגינו יורה בית המשפט על העברת הדיון מבית משפט אחד לבית משפט אחר הינו נוחיות הנוגעים בדבר. כפי שציין המשיב 1 בתשובתו, הרי שבנסיבות המקרה שבפניי אין די בשיקול זה כדי לקבל את הבקשה. כמו כן אין בתשתית הראייתית שפרש המבקש בתצהירו כדי לבסס את חששו לפיו קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים לטובת המשיב 1 מצד כלל שופטי בית משפט השלום בחיפה. מן הראוי לשוב ולהזכיר בהקשר זה, כפי שגם ציין המשיב 1 בתשובתו, כי אין בקשה להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בית המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, מהווה תחליף לפרוצדורה ולמהות הקבועים בחוק ובתקנות לענין פסלות שופט (ראה המרצה 525/63 שמואל נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד יח(3) 452, 461).

אשר על כן דין הבקשה להדחות וכך אני מורה. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.