פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
7065/12 - א'
לפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המבקשים:
1. פיירי אפרמיאן
2. דייויד אפרמיאן
3. מאייר אפרמיאן
נ ג ד
המשיבים:
1. סי-בר בע"מ
2. סעד רסולי
3. יצחק ברדריאן
4. נורולה חקשור
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 4.9.2012. בפסק-הדין נדחתה המרצת פתיחה שהגישו המבקשים במטרה כי בית המשפט יורה על אכיפתו של הסכם לביצוע עסקת קומבינציה, ועל מינוי כונס נכסים לשם כך. ייאמר מיד כי הארכה המבוקשת חריגה ביותר – עד לתאריך 30.9.2012, קרי למעלה משנה לאחר פסק-הדין. המבקשים מנמקים את בקשתם, בעיקר, בכך שייתכן כי הליך הערעור יתייתר בעתיד לאור הליכים תכנוניים (הנזכרים גם בפסק-הדין), ועל כן מוטב לשיטתם להמתין "עד להתבהרות המצב".
לאחר עיון בבקשה, ובתגובת המשיבים 3-1 המתנגדים למתן הארכה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
הכלל הוא שבעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על שיקולים כבדי-משקל. כך, הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. היא מסייעת לניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה (בש"א 1264/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' וענונו (לא פורסם, 4.4.2000)). לאור שיקולים אלה, ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד, והכלל הוא שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה (ראו בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (טרם פורסם, 30.3.2011)).
בענייננו, לא הונח לפניי טעם מיוחד למתן הארכה המבוקשת, שמשמעותה פגיעה ממשית בעקרון סופיות הדיון. אציין כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, וכי לא מצאתי הצדקה מבוררת לעיכוב מ מוש ך בהגשת הליך ערעורי. אמנם, ייתכן שהליכי התכנון – שמשכם אינו ידוע – יובילו לשינוי עמדתם של המערערים ואולי אף להתייתרות הליך ערעורי מצדם, אך דומה שאין לאפשר למערערים, שבסופו של דבר הם שבחרו את העיתוי שבו הגישו את תביעתם מלכתחילה, לעכב עתה לזמן מ מוש ך את הליך הערעור, ולפתוח אותו בעוד זמן רב – אם הליכי התכנון לא יניבו את התוצאה שהם חפצים בה. דומה שעל המבקשים לבחור אם להשלים עם פסק-הדין של בית המשפט המחוזי (שאף סיים את דבריו בתקווה כי הליכי התכנון יושלמו כמצופה וכי הצדדים ישכילו לשתף פעולה לשם ביצוע ההסכם), או להגיש ערעור על פסק-הדין במועד הקבוע לכך בדין. אין לשכוח גם כי הליכי ערעור המוגשים לבית משפט זה אינם נדונים על אתר, ויש להניח כי אם יוגש ערעור ולאחר מכן יחולו שינויים רלוונטיים, בית המשפט יעודכן על כך.
אשר לטענות הנוספות המועלות בבקשה – כי יש צורך בתרגום פסק-הדין שכן מדובר בתושבי חוץ, וכי המבקשים שוקלים את נושא הייצוג – הרי פרט לכך שטענות אלה אינן נתמכות בתצהיר, ושהן נוסחו בכלליות רבה, אין בהן כדי להצביע על מניעה בלתי-נשלטת להגשת הליך במועד, בשקידה ראויה. וודאי שטענות אלה אינן מצדיקות ארכה כה מ מוש כת.
לסיום דבריי אציין כי לא נעלם מעיני שהבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור. עם זאת, נתון זה כשלעצמו אינו מצדיק מניה וביה סטייה מן המועדים הקצובים בדין. הצדדים הסכימו לראות ביום 23.9.2012 כמועד המצאת פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, ומכאן שיש עוד פרק-זמן לא מבוטל להגשת הערעור. לא מצאתי ליתן ארכה מעבר לזמן זה.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבים 3-1 בסך של 3,500 ₪.
ניתנה היום, ב' בחשוון תשע"ג (18.10.2012).
גיא שני
ר ש ם