בש"א 7067-22 בש"א 7067-22

1.לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ע' רביד, נ' שילה וג' הס) בעמ"ש 44680-01-21 מיום 14.6.2022 (להלן: פסק הדין).

2.הבקשה הוגשה ביום 25.10.2022, ובה נטען כי על-אף שפסק הדין ניתן ביום 14.6.2022 ואף נצפה במשרדו של בא-כוח המבקשים באותו יום, הרי שבפועל נודע למבקשים ולבא-כוחם על פסק הדין רק ביום 17.6.2022. עוד נטען כי אמה של המשיבה, היורשת של המבקש 1 (להלן: האם), סובלת מבעיות רפואיות רבות ואף התאלמנה לאחרונה. בבקשה נטען כי לאחר מתן פסק הדין, פנתה האם לעורכי דין חדשים וביקשה שייצגו אותה בהגשת הערעור, אך בשל מגבלותיה הרפואיות ו"אי-הבנה" הערעור לא הוגש במועדו. בבקשה נטען עוד כי בא-כוח המבקשים החל לחשוש שמא בקשת רשות הערעור לא הוגשה במועדה, ואכן התברר כי בשל העיסוק המוגבר של האם בבעיותיה הרפואיות ובשל חוסר הבנה משפטית, בקשת רשות הערעור לא הוגשה במועדה. לטענת המבקשים, בנסיבות האמורות, וכן לנוכח משך האיחור שהינו פחות משלושה שבועות וסיכוייו הגבוהים של ההליך, יש להיעתר לבקשה.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת, כי המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה ביום 29.9.2022, וכי הבקשה דנן אינה כוללת "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת. המשיבה מוסיפה כי חרף טענות המבקשים בדבר העיסוק המוגבר של האם בבעיותיה הרפואיות, אשר מנע ממנה לכאורה להגיש את בקשת רשות הערעור במועדה, הרי שבמהלך התקופה שחלפה מאז שניתן פסק הדין הגישה האם שתי תביעות כספיות נגד המשיבה.

4.לאחר העיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.בפתח הדברים אציין כי בהתאם לתקנה 45(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בערעור או בבקשת רשות לערער, על פסק דין או החלטה של בית משפט לענייני משפחה, הוא שלושים ימים מיום שהומצאו למבקש. מכאן, שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין דנן, אשר מטענות הצדדים נראה כי הומצא למבקשים כדין ביום 14.6.2022, היה ביום 14.7.2022 (ולכל המאוחר ביום 17.7.2022, לנוכח טענת המבקשים בדבר ידיעה בפועל על פסק הדין ביום 17.6.2022). בנסיבות אלה, הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של למעלה משלושה חודשים, שהוא איחור ניכר.

6.בנוסף לאמור, הבקשה אינה מצביעה על "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת. המבקשים אמנם טוענים כי בשל מצבה הרפואי של האם וניסיונות ליצור קשר עם עורכי דין חדשים, לא הוגשה בקשת רשות הערעור במועדה. ואולם, בבקשה לא ניתן כל הסבר לכך שהמבקשים 3-2 נמנעו מהגשת ההליך במועדו. כמו כן, הטענה בדבר "אי- ההבנה" שבין האם לבין "עורכי הדין החדשים" בעניין הגשת בקשת רשות הערעור נטענה בעלמא, ומבלי לפרט את טיב "אי-ההבנה" ואת לוחות הזמנים בהם אירע. בהקשר זה אציין כי חילופי ייצוג "אינם נחשבים כשלעצמם בגדר נסיבה בלתי נשלטת או בלתי צפויה מראש", ולכן אין בהם כדי להוות "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת הליכים ערעוריים (ראו: בש"א 333/22 ניהול פרוייקטים לבנייה בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין מחוז תל אביב (13.2.2022), והשוו: בש"א 2265/13 אנקונינה נ' נוראלי (27.3.2013); בש"א 7331/20 ש.י. מיטב השקעות ייזום ובניין נ' יעד חברה לדלק בע"מ (27.10.2020)).

אשר לטענה בדבר עיסוקה המוגבר של האם במצבה הרפואי אשר מנע ממנה להגיש את ההליך במועדו, הרי שטענה זו מעוררת קושי לנוכח טענת המשיבה שלפיה בתקופה שחלפה מיום מתן פסק הדין נקטה האם בשני הליכים משפטיים נגד המשיבה.

7.לכל האמור יש להוסיף כי אף סיכויי ההליך אינם נחזים להיות גבוהים במיוחד, וזאת בשים לב לאמות המידה המצמצמות להתערבות ערכאת הערעור ב"גלגול שלישי".

8.לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 1,500 ש"ח.