בש"א 7168/10 עוזי גולדשטיין נ. עו'ד אורי דניאל ,מפרק החברה

בפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 20.9.2010 אשר משאירה בתוקפה את החלטתו מיום 13.9.2010 לפיה נדחתה בקשת המערער להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיאה ו' אלשייך ) מיום 2.9.2010 בבקשה לפסילת שופט שהגיש במסגרת פר"ק 483-96 (להלן: ההחלטה ).

ביום 12.9.2010 הגיש המערער בקשה להארכת מועד לערער על ההחלטה. בבקשתו טען המערער כי ביום 12.9.2010, יום הגשת הבקשה, הוא הוזמן לבית החולים הדסה בירושלים לטיפול כימותרפי.

ביום 13.9.2010 דחה כבוד הרשם את בקשתו וקבע כי היא אינה מפורטת די הצורך, אינה נתמכת בתצהיר וכי ממילא סיכויי ההליך נראים על פניו קלושים. ביום 15.9.2010 הגיש המערער בקשה לעיון מחדש בהחלטת הרשם, אליה צירף מסמכים רפואיים להוכחת טענתו. ביום 19.9.2010 הגיש המערער בקשה נוספת לביטול ההחלטה מיום 13.9.2010 בה טען כי פרוטוקול הדיון מהחלטת בית המשפט קמא בעניין בקשת הפסלות שהגיש לא הגיע אליו ביום הדיון ולכן מועד ספירת הימים להגשת הערעור טרם החל. ביום 20.9.2010 דחה כבוד הרשם את הבקשה לעיון חוזר וקבע כי אין כל עילה לביטול החלטתו המקורית.

מכאן הערעור שבפניי במסגרתו חוזר וטוען המערער, בין היתר, כי פרוטוקול הדיון בהחלטת הפסלות בבית המשפט קמא נמסר לידיו רק ביום 7.9.2010 ולכן כלל לא חלף המועד להגשת ערעור וכן כי סיכויי הערעור אינם מהווים טעם לדחיית בקשתו להארכת מועד כיוון שמדובר בערעור בזכות ולא בערעור המצריך רשות. עוד טוען המערער כי לא ניתן משקל מספק למצבו הבריאותי הקשה.

דין הערעור להדחות.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים שירשמו. בענייננו, אחד מאותם טעמים הם סיכוייו הלכאוריים של הליך הערעור לגביו מתבקשת הארכת המועד. לכן העובדה כי מדובר בערעור בזכות ולא בבקשת רשות ערעור כלל אינה רלבנטית. טענתו של המערער לעניין המועד בו קיבל את הפרוטוקול, אף היא דינה להדחות וזאת כיוון שהוא נכח באולם בית המשפט בעת מתן ההחלטה, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון. יתרה מכך, נכתב בהחלטה כי "במהלך הכתבת החלטתי הוא [המערער] פרץ בצחוק פעמים אחדות כדרך של תגובה לדברים שנאמרים בהחלטתי". אמנם, צודק המערער בכך שהורחק מהאולם אך מפרוטוקול הדיון ניתן ללמוד כי הרחקתו התרחשה רק לאחר מתן ההחלטה. בנסיבות אלה לא יכול המערער לטעון כי לא היה מודע לתוכנה של ההחלטה ביום בו ניתנה.

מקובלת עלי טענתו של המבקש לפיה מצבו הבריאותי קשה וכי הוא נצרך לטיפולים אינטנסיביים בבית החולים בתדירות גבוהה, כפי שעולה מהמסמכים שצירף. יחד עם זאת, מסקנתו של כבוד הרשם, לפיה סיכוייו של הערעור אותו התעתד המערער להגיש נראים על פניו כקלושים, מקובלת עלי. עיון בערעור שהתכוון להגיש מלמד על כך שלכאורה אין למערער טענות מבוססות אשר יכולות להקים עילה לפסלות שופט. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של כבוד הרשם.

סוף דבר, הערעור נדחה.