ע"א 7605/10 עוזי גולדשטיין נ. עו'ד אורי דניאל , בתפקידו כמפרק חברת חגי

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ו' אלשייך , סגנית נשיאה,

להלן:

בית המשפט ) מיום 11.10.2010 בפר"ק 483-96, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק הפירוק נשוא הערעור.

1.

למערער, הטוען לנשייה בחברה שהמשיב 1 הוא מפרקה, קמו טענות הנוגעות להתנהלותם של האחרון ושל באת-כוח כונס הנכסים הרשמי בתיק הפירוק. המערער הגיש בקשת פסלות נגד בית המשפט בטענה לקשר פסול לכאורה בין מפרק החברה, באת-כוח כונס הנכסים הרשמי לבין בית המשפט. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 2.9.2010. בהחלטה נקבע כי המערער לא הוכיח ולו עילה לכאורית לפסלות. בית המשפט ציין כי ניסוח הבקשה אינו הולם וכי עיתוי הגשתה, יומיים טרם הדיון שנקבע, אינו מקרי. בקשת המערער להאריך את המועד להגיש ערעור על החלטה זו נדחתה (בש"א 6643/10, החלטת הרשם ג' שני מיום 13.9.2010), ואף ערעור על החלטת הרשם נדחה (בש"א 7168/10, החלטת השופט ס' גובראן מיום 27.10.2010).

2.

המערער הגיש בקשה נוספת לפסילת בית המשפט, בה חזר על חלק מטענותיו בבקשה הראשונה. בנוסף, השיג המערער על אופן הקראת ההחלטה בבקשת הפסלות הראשונה ביום 2.9.2010, ובעיקר, על ההחלטה להרחיקו מן האולם. המערער טען בבקשה כי כוונת בית- המשפט היא להשפילו ולפגוע בו עד כדי הרעת מצבו הבריאותי.

3.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות השניה. בית המשפט קבע כי אין ספק שהוצאת מתדיין מהאולם הינו צעד חמור אשר לא יינקט בנקל, ואולם בנסיבות העניין לא היה מנוס מצעד זה: המערער, אשר עצם מעמדו בהליך אינו נקי מספק ובוודאי אינו צד הכרחי לכל התדיינות הקשורה לדרך ניהול תיק הפירוק, לא בחל בהעלאת האשמות והטחת עלבונות כלפי בית המשפט והצדדים אשר לא גובו בראיות לכאורה, והמשיך בכך במהלך הדיון תוך הפגנת התנהלות חמורה ביותר מסוג בו לא נתקל בית המשפט "במשך שנים ארוכות על כס השיפוט", כאשר במהלך שמיעת טיעוני הצדדים והקראת ההחלטה פרץ המערער בצחוק רם ומזלזל מספר פעמים, לעתים תוך הנפת ידיו או תוך העווית פניו בלעג. בית המשפט ציין כי המערער לא התייחס לאזהרותיו כי התנהגות זו תביא לנקיטת סנקציה נגדו. בית המשפט הוסיף כי בבקשת הפסלות ניסה המערער ליצור מצג כאילו סולק מתוך גחמה חרף היותו מתדיין תמים, ולא היא. בית המשפט הוסיף כי ניהל דיון קצר בבקשת הפסלות הראשונה שכן בשל עיתוי הגשתה נמנע מהצדדים להגיב לה ולאור העובדה שכללה גם טענות כלפיהם, מן הראוי היה ליתן להם אפשרות להגיב. לכן גם הקריא את ההחלטה בפומבי. בית המשפט הוסיף כי הטענות בבקשת הפסלות קשורות להלך חשיבתו הסובייקטיבית של המערער, וכי הגשת הבקשה הפכה בידיו ל"כלי ניגוח", תוך העלאת השמצות וטענות מופרכות הגובלות בשימוש לרעה בהליכי משפט. לבסוף הצהיר בית המשפט כי הוא מסוגל להמשיך ולנהל את הדיון בתיק הפירוק בצדק, בלא משוא פנים וללא כל דעה מוקדמת.

4.

על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי. הערעור הובא להכרעתי רק כעת, לאחר סיום הליכי הפקדת האגרה והערבון. המערער טוען כי ההתנהלות בתיק הפירוק חשובה לו מאוד ולכן טענותיו טעונות במטענים אישיים, אך אין בכוונתו לפגוע בבית המשפט. המערער טוען כי הרחקתו מהאולם היתה טעות חמורה, מתוך הפגנת כוחנות ותחושת עליונות של בית המשפט, וכי לא דיבר במהלך הדיון אלא פעם אחת בה ביקש לרשום בפרוטוקול את אשר נאמר באולם. הוא מכחיש את תיאור התנהגותו על ידי בית המשפט, אשר אינה עולה גם מפרוטוקול הדיון. לטענת המערער, בית המשפט לא התייחס לחלק מטענותיו בדבר משמעות הרחקתו והשפעתה על המשך הדיונים בתיק הפירוק ובנוגע לפרוטוקול החסר, לדעתו. המערער טוען כי בית המשפט התעלם מהמידע שאסף בדבר התנהלות המפרק ובאת-כח כונס הנכסים הרשמי, ולדעתו, בית המשפט פועל בשיתוף פעולה עם אחד הנושים כדי להעלים כספי דיבידנד להם זכאים נושים אחרים. המערער טוען עוד כי בית המשפט משתלח בו במקום להתייחס לטענותיו באופן ענייני ולכן, לדעתו, דעתו ננעלה באופן המצדיק את פסילתו.

5.

בתחילת הדברים אציין כי המערער הוא טוען לנשיה בתיק הפירוק אשר עצם מעמדו בהליך אינו ברור. בפסיקתנו הועלה בעבר ספק לגבי עצם האפשרות של מי שאינו צד להליך לטעון לפסילת שופט. ואולם, בשל העובדה שמעמדו של המערער טרם הוכרע בתיק הפירוק, ובשל האפשרות במקרים חריגים ליתן מעמד גם למי שאינו צד להליך, בשים לב לתכליות דיני הפסלות הנוגעות לכלל הציבור ולאמון במערכת השפיטה (ראה: בג"ץ 1622/2000 יואב יצחק נגד הנשיא אהרן ברק , פ"ד נד(2) 54, 61 (2000), יגאל מרזל דיני פסלות שופט 61-63 (2006), אדון בטענות הערעור גופן.

6.

דין הערעור להידחות. בקשת הפסלות והערעור אינם מגלים עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתיק הפירוק. כאמור בהחלטת בית המשפט, טענות המערער מבוססות על תחושתו הסובייקטיבית שבית המשפט לא יוכל להמשיך ולשפוט בתיק הפירוק באופן אובייקטיבי, אך מעבר לתחושות אלו לא עלה בידי המערער להוכיח ולו עילה לכאורית לפסילת בית המשפט, משלא הניח כל תשתית מפורטת להוכחת עילת הפסלות. בית המשפט ציין כי יתכן שחלק מהבקשה מבוסס על חוסר הבנה בדבר דרך ניהולו של תיק הפירוק ולגבי טענות המערער הנוגעות להחלטות שנתן בית המשפט, פתוחה היתה הדרך להשיג עליהן בדרך ערעורית. ואכן, הלכה היא כי השגות על עניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 5192/10 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 16.8.2010)

7.

אשר להרחקת המערער מן האולם, מקריאת פרוטוקול הדיון מיום 2.9.2010 עולה כי המערער הפריע למהלך הדיון ולהקראת החלטת בית המשפט, עד כי הצדדים הם שהעלו את הבקשה להרחיקו ובית המשפט נענה לבקשה. בית המשפט אף ציין בהחלטתו כי נראה שכוונת המערער היתה למנוע דיון בתיק, וכי התנהגותו היתה כה חמורה עד שגדשה הסאה והוא נאלץ להרחיקו כדי לאפשר את המשך הדיון. צר לי שהדברים הגיעו לידי כך. יצויין כי בית המשפט רשאי ואף חייב לשמור על מהלכו התקין של הדיון שבפניו ולמנוע הפרעות לקיומו, כאשר עשיית שימוש בסמכות בית המשפט להרחיק אדם מהאולם, שהינה סנקציה שיפוטית חריגה, אינה מעידה, כשלעצמה, על קיום משוא פנים כלפי אותו אדם (השוו: ע"א 7764/00 עזרא עלימה נ' יחזקאל עלימה (לא פורסם, 30.11.2000)).

יוזכר כי בית המשפט לא קיבל את גרסתו של המערער לגבי אופן התנהלותו בדיון, והמערער, שעליו הוטל נטל כבד להוכיח כי טעה בכך בית המשפט, לא עמד בנטל זה (ע"א 596/07 פלוני נ' השופט פאול שטרק (לא פורסם, 22.4.2007)).

8.

לסיכום, אין די בתחושתו הסובייקטיבית של המערער ובחוסר שביעותו מאופן ניהול הדיון בתיק הפירוק, כדי להצביע על פסלות בית המשפט על יסוד מבחן אובייקטיבי. המערער לא הוכיח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כלפיו מצד בית המשפט ולפיכך אין לפסול את השופטת מלהמשיך ולדון בתיק הפירוק (ע"א 4083/09 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 26.7.2009)). טוב יעשה המערער אם יאפשר לקדם את הדיון בתיק הפירוק, אשר גם לדבריו, מתנהל משך זמן רב.

הערעור נדחה. גם בבקשת המערער מיום 1.3.2011, לא מצאתי כדי לשנות מהחלטתי זו.