ע"א 5192/10 פלוני נ. פלוני

זו.בקשת המערערת למינוי באת כוחה כמנהלת העזבון הועברה אף היא לטיפול לפני אותו מותב. בית המשפט החליט כי על המערערת להמציא את עמדת המשיב לבקשה. לאחר קבלת החלטה זו הגישה המערערת בקשה לפסול את בית המשפט מלדון בענייניה, בטענה כי רצף ההחלטות בתיק מצביע על חשש ממשי למשוא פנים כלפיה.

2.

בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט סקר את החלטותיו בתיק אשר הוזכרו לעיל, והוסיף כי לאחר קבלת תגובתו של המשיב לבקשה למינוי מנהל עזבון, בה התנגד לבקשה, קבע דיון בבקשה בנוכחות הצדדים. בית המשפט קבע כי אם סבורה המערערת או באת כוחה כי נפלה טעות בהחלטתו, עליהן למצות את הליכי הערעור בדרך המקובלת. עוד הוסיף בית המשפט כי אין זה נהוג לפסול שופט בשל משוא פנים על יסוד החלטות שקיבל בקשר לניהול המשפט. החלטות אלה אינן מלמדות על אפשרות ממשית למשוא פנים שכן אין לשופט עניין אישי בתוצאות המשפט ולא דעה קדומה, אלא משקפות אך את רצונו לנהל את המשפט כפי שתפקידו מחייב: באופן תקין, יעיל וצודק. בית המשפט ציין כי אינו מוטה לטובת בעל דין כלשהו ואינו נוהג במשוא פנים כלפי מי מהם.

מכאן הערעור שלפניי.

3.

המערערת טוענת כי בית המשפט לא נימק מדוע נדרשה תגובת הצדדים לבקשה הדחופה לסעד שהתבקש במעמד צד אחד ובמיוחד כאשר יש לו סמכות ליזום נקיטת סעדים כמו זה שהתבקש. המערערת הגישה את הבקשה פעמיים, ובפעם השניה הדגישה כי מדובר בבקשה במעמד צד אחד. לטענתה, בית המשפט התעלם מנימוקי הבקשה בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות והם: העברת הבקשות לתגובה ללא נימוק ולמרות שעל פי טיבן יש לקבל אותן במעמד צד אחד. וכן, סגירת המשימה בשל אי הצגת אישורי מסירה לבא-כח היועץ המשפטי לממשלה וזאת ללא מתן התראה בטרם החלטה. לדעת המערערת, החלטות אלה מכשילות מראש את סיכויי המערערת לזכות בתביעותיה. בנוסף, משיגה המערערת על ההחלטה לפיה עליה להמציא את עמדת המשיב לבקשה למינויה כמנהלת עזבון. התנהלות זו ובוודאי צירוף ההחלטות מצדיק את פסילת בית המשפט, לדעתה.

4.

דין הערעור להידחות. ברי כי המערערת ובאת-כוחה אינן שבעות רצון מהתנהלות ההליכים בפני בית המשפט, לרבות ההחלטות שניתנו כאמור. ואולם, הלכה פסוקה היא כי השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת ערעור פסלות, כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 6611/08 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 9.12.2008)). הכרעה שיפוטית באופן מסוים ולטובת צד מסוים, כשלעצמה, אינה מעידה על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 175 (2006)). אפילו מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, אין בו כדי להקים עילת פסלות (ע"א 1699/09 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 27.4.2009)). במקרה דנן לא מצאתי יסוד לטענות המערערת כי ההחלטות שקיבל בית המשפט, בין אם צודקות הן ובין אם לאו - ולכך איני נדרשת - מקימות עילת פסלות ומעוררות אפשרות ממשית למשוא פנים כלפיה (ע"א 4989/09 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 26.7.2009)). חששה של המערערת כי התנהלות בית-המשפט מצביעה על קיום משוא פנים, אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001). הלכה היא כי אופן ניהול הדיון מסור לבית המשפט והוא מנהלו על פי שיקול דעתו. כך גם לא קמה עילת פסלות במקרה דנן, משקבע בית המשפט דיון בתביעה למינוי באת כוחה של המערערת למנהלת עזבון. משכך בנסיבות בהן לא נסתם הגולל על הבקשה לנקיטת אמצעים זמניים לשמירת העזבון, שכן המערערת צירפה סימוכין בדבר ביצוע ההמצאה של הבקשה לבא-כח היועץ המשפטי לממשלה, שוכנעתי כי מן הראוי לאפשר לבית המשפט להמשיך בהליכים, ויש לקוות כי הצדדים ישכילו להגיע, בסיועו של בית המשפט, להסכמות באשר לאופן חלוקת הירושה, ובכך יצאו כולם נשכרים.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.