ע"א 8626/10 י.ד. מילניום בע"מ נ. אברהם שטרנג

ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט ר' חדיד ), מיום 16.11.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בתביעה שהגישו המשיבים 1 ו-2 נגד המערערת, בת"א 5808-07.

1.

בית המשפט דחה את בקשת המערערת לדחות את דיון ההוכחות שנקבע ליום 16.11.2010 בתביעה שהוגשה נגדה. הבקשה נבעה מטעות אשר בעטיה המצהיר המרכזי מטעמה, מנכ"ל המערערת, קבע חופשה משפחתית בחו"ל במועד הדיון. לחלופין, ביקשה המערערת להחליף את המצהיר מטעמה ונקבע שהבקשה תידון במהלך דיון ההוכחות. ביום הדיון קבע בית המשפט כי לא ניתן להחליף את המצהיר כאמור, שכן המצהיר הנוסף מטעם המערערת אינו נמנה על בעלי התפקידים בה. או אז ביקש בא-כח המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיקים בהם הוא מייצג. בא-כח המערערת טען כי מאז שהחל להופיע לפניו, כל ההחלטות שקיבל בית המשפט היו, באופן עקבי, נגד לקוחותיו. בא-כח המערערת

סבר כי התנהלות זו של בית המשפט נובעת מתחושה לא נוחה שהיתה לבית המשפט מאופן ניהול משא ומתן מולו, אשר התקיים בעת שהיה עורך דין וטרם מינויו לשיפוט. בא-כח המערערת טען כי בית המשפט נוהג באופן שרירותי ובמשוא פנים כלפי לקוחותיו ובכך פוגע בהם. הוא ציין מקרה בו התעקש בית המשפט כי תעיד לפניו דווקא אשה שמצבה הרפואי קשה, ולא בתה.

2.

בית המשפט דחה את הבקשה בו במקום. בית המשפט הבהיר כי הוא מכהן כשופט יותר משבע שנים, וכי לא זכר ואינו זוכר גם כעת את פרטי המשא ומתן שניהל מול בא-כח המערערת, לא את שמות לקוחו ולא את תוצאותיו. לדבריו, הטענה שהעלה בא-כח המערערת בקשר להחלטות הניתנות באופן עקבי כנגד לקוחותיו בשל היחס שחש בית המשפט כלפיו, היא כללית, ולא ניתן להתייחס אליה מבלי שפורטו ההחלטות. בית המשפט ראה לציין החלטה שנתן לאחרונה ובה התקבלה דווקא עמדת בא-כח המערערת כי יש לתת למרשתו הזדמנות לתקן ליקויי בנייה ברכוש משותף, תחת תשלום פיצוי שהתבקש. מכל מקום קבע בית המשפט כי היה על המערערת לבקש את פסילתו מייד לאחר מתן אותן החלטות שהיא סברה שהן מוטות נגדה בשל היחס שניתן כלפי בא-כוחה, ולא באיחור כפי שעשתה כשהרושם הוא שהמערערת מחפשת כל דרך שלא לקיים את דיון ההוכחות והעלתה את בקשת הפסלות כמוצא אחרון. לאור האמור קבע בית המשפט כי אין כל מקום לפסול עצמו מלהמשיך לדון בתביעה.

3.

מכאן הערעור שלפניי. המערערת טוענת כי קיים חשש ממשי לכך שהחלטות בית המשפט בתיקים בהם מייצג בא-כוחה הושפעו מרגשי עוינות וטינה אישית שחש בית המשפט כלפיו. בא-כח המערערת טוען כי מדובר ברצף החלטות תמוהות ללא הסבר סביר, המעיד על עוינות ברורה כלפיו והמקים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. בתצהיר המצורף לערעור מתאר בא-כח המערערת את המשא ומתן המדובר שניהל מול השופט טרם מינויו לשיפוט, וכן מתאר כמה החלטות שניתנו על ידי בית המשפט בתיקים שונים בהם הוא ייצג ומייצג. לדעתו, דחיית הבקשה להחליף את המצהיר מטעם המערערת מונעת מרגשי עוינות כלפיו באופן אישי, באופן המשליך על לקוחותיו ובפרט על המערערת.

4.

באי-כח המשיבים 1-2 הגישו תשובתם לערעור על דעת ובהסכמת בא-כח המשיבים 3-10. לדעת המשיבים, מדובר בערעור סרק שהוגש בחוסר תום-לב, בניסיון לגרום לדחיית דיון ההוכחות מיום 16.11.2010, ולשנות את החלטתו של בית המשפט למשוך מהתיק את תצהירו של מנכ"ל המערערת. המשיבים מציינים כי המערערת צירפה פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט לפני שנים רבות ואשר בעלי הדין כאן לא היו צד להם. עוד מוסיפים המשיבים כי טענות המערערת ובא-כוחה, ככל שהינן אמיתיות וכנות, היו צריכות להיטען בזמן אמת ומייד לאחר שעילת הפסלות נודעה לבא-כח המערערת. לדבריהם, מדובר בחמש שנים ויותר לאחר התגבשות עילת הפסלות הלכאורית, והעלאתה כעת מעלה ריח חריף של שימוש לרעה בהליכי משפט לצרכים אישיים גרידא ולמניעת קיום דיון ההוכחות, כפי שאכן אירע. המשיבים מציינים כי על פסקי הדין שצורפו לערעור לא הגיש בא-כח המערערת ערעורים, ולכן טענתו כי בית המשפט נהג בו באופן מפלה על רקע אישי, מקוממת. לדעתם, החלטת בית המשפט כי תצהיר מנכ"ל המערערת שלא התייצב לדיון ההוכחות לא ייחשב כחלק מראיותיה בדין יסודה, והתנהגות המערערת היא שגרמה לדחיית התצהיר ולא התנהלותו "העוינת" של בית המשפט. המשיבים מדגישים כי לאורך כל הדיונים נהג בית המשפט בנועם ובנימוס כלפי בעלי הדין. המשיבים מציינים כי בעבר נדחה הדיון נוכח פטירת אביו של בא-כח המשיבים 1-2, וכי אין בעובדה זו כדי להצדיק את בקשות המערערת ובא-כוחה לדחיית דיון ההוכחות.

5.

דין הערעור להידחות. למעשה, טרונית המערערת ובא-כוחה סבה על החלטת בית המשפט שלא לדחות את מועד דיון ההוכחות, למשוך את התצהיר שהוגש מטעם המערערת ולא להחליף את התצהיר מטעמה. מדובר בהחלטות אשר בשיקול דעת בית המשפט האמון על ניהולו של התיק וקידומו והן אינן עילה לפסילת שופט. מכאן, שהשגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון ועל החלטותיו מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 6619/10 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 10.10.2010)), כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 5192/10 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 16.8.2010)). אשר לטענות בדבר עוינות כביכול של בית המשפט כלפי בא-כח המערערת באופן הפוגע בלקוחותיו, הרי שטענה זו לא הוכחה כלל ועיקר. בית המשפט כלל לא זכר את פרטי המשא ומתן שניהל שעה שהיה עורך דין, אשר לדעת בא-כח המערערת הוא שגרם ליחס בית המשפט כלפיו. זאת ועוד, ההחלטות עליהן הצביע בא-כח המערערת בערעור לא הובאו בפני בית המשפט ולכן פסק, ובצדק, כי מדובר בטענות כלליות שאין להתייחס אליהן. מובן כי יש לבחון כל החלטה בהקשרה, ומכל מקום, הבחירה שלא להעמיד החלטות אלה בפני ערכאת הערעור בזמנו, אומרת דרשני. בהקשר זה יוער כי בית המשפט זכר החלטה שניתנה לטובת מרשתו של בא-כח המערערת, והאחרון אכן לא הכחיש עובדה זו. לפיכך, אין בטענה בדבר עוינות בית המשפט המשליכה על לקוחות בא-כח המערערת, ממש. לאור כל האמור, אכן מתקבל הרושם כי המערערת ובא-כוחה עשו כל שביכולתם לדחות את דיון ההוכחות שנקבע מבעוד מועד ואף הצליחו בכך, הלכה למעשה. ואולם, מאחר וטענת פסלות היא טענה רצינית המטילה צל כבד על השופט אישית, מן הראוי כי לא תועלה בעלמא וללא כל ראיות משמעותיות לשם הוכחתה. כאמור, אי שביעות רצון מהחלטות בית המשפט אין די בה כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 8040/09 אניס טרביה נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 31.12.2009)), ולא שוכנעתי כי בית המשפט עוין כלל את בא-כוחה של המערערת באופן הפוגע באחרונה.

על יסוד כל האמור דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבים 1-2 בסך של 10,000 ש"ח.