ע"א 8040/09 אניס טרביה נ. מינהל מקרקעי ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום בקרית שמונה (השופטת ב' סמסון ) מיום 24.9.2009, לפיה נדחתה בקשת המערערים כי יפסול עצמו מלדון בעניינם במסגרת ת.א 518/99 ובקשה להפסקת הדיון עד למתן החלטה בערעור.

1.

מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המשיב) הגיש בשנת 1999 תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערערים לפינוי ולסילוק יד ממקרקעין בלתי מוסדרים ברמת הגולן. לטענתו, המערערים פלשו למקרקעין, הסיגו גבול והשתלטו על השטח והחלו בהכשרתו לעיבוד ולנטיעות. המערערים ביקשו וקיבלו בקשת רשות להתגונן, בה טענו כי הזכויות במקרקעין רשומות על שם אביהם בהתאם לנסח טאבו אשר הוצא על ידי מוסד סורי ממשלתי רשמי וכי המערערים ירשו את המקרקעין מאביהם ומחזיקים בהם מזה עשור. המערערים ביקשו להגיש ראיות נוספות להוכחת פשר ההבדל בין שם משפחתם הנוכחי לבין שם משפחת אביהם במסמכי רכישת המקרקעין ונסח הטאבו הסורי ואולם בקשתם נדחתה ברובה. בפסק דין שניתן ביום 11.6.2006 קבע בית משפט השלום כי המערערים לא הרימו את נטל ההוכחה בדבר בעלותם במקרקעין או את זכותם להחזיק או לעבד אותם ואף לא הוכיחו כי בפועל עיבדו את המקרקעין משנת 1992 עד למועד בו ניתן נגדם צו מניעה זמני. לפיכך קבע כי המשיב זכאי לסעד של סילוק יד.

2.

המערערים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט החליט להחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת לשמוע את הראיות הנוספות שהמערערים ביקשו להגיש. בדיון מקדמי שהתקיים בבית משפט השלום ביקש המשיב להגיש שתי חוות דעת מטעמו של מודד מוסמך ושל פענוח תצלום אויר משנת 1967. כן ביקש להעביר לבדיקת מז"פ שלושה מסמכים שהתקבלו כראיות וסומנו כמוצגים על ידי בית המשפט. המערערים התנגדו לבקשות אלה, אך בית המשפט נענה להן ביום 11.2.2008שכן קבע כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני בנוגע לחוות הדעת הנוספות, אף שלא מסרו הודעה פורמאלית לבית המשפט. כן אישר את בקשת המשיב להגיש חוות דעת של מומחה בדין הסורי. במועד שנקבע להוכחות לא התייצב המודד מטעם המינהל וחרף זאת הודיע בית המשפט כי בכוונתו לשמוע את כל העדים שהגיעו וזאת כדי לסיים את התיק באותו מועד. לאחר חקירה נגדית של המומחה על חוות דעתו בעניין פענוח תצ"א שהוגשה על ידי המשיב החלה חקירה חוזרת בה איפשר בית המשפט, לטענת המערערים, לחקור את העד על עניינים שלא נכללו בחוות הדעת ולא עלו במהלך החקירה הנגדית ולשאול שאלות מדריכות למרות התנגדויות חוזרות של בא כח המערערים אשר לא נרשמו. לטענתם, בית המשפט אף לא רשם את כל תשובות העד ובהן כי "לא תמיד ניתן להסיק מצילומי האוויר על העבר", חרף בקשת בא כח המערערים לרשום תשובה זאת. אז ביקש בא כח המערערים מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בתביעה בנימוק לפיו בית המשפט אינו נוהג בצורה אובייקטיבית ושוויונית כלפי הצדדים המתבטא באופן רישום הפרוטוקול, התרת שאילת שאלות מדריכות, התעלמות מבקשות קודמות שלו לגבי המודד והמסמך שרצה להגיש, באופן המעלה לכאורה כי לבית המשפט יש דעה מגובשת

ברורה וחד צדדית לטובת המשיב.

3.

בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי אין בה ממש. בית המשפט קבע כי הבקשה הועלתה לאחר שההתנגדות לשאלה שנשאל המומחה במהלך החקירה החוזרת, נדחתה. בית המשפט קבע כי הדרך להשיג על החלטה זו היא בדרך של בקשת רשות ערעור או ערעור על פסק הדין לאחר שיינתן וכי השאלה התייחסה לעדות המומחה בחקירה הנגדית. בית המשפט קבע כי אין כל חשש ממשי במקרה זה למשוא פנים, כי לא גיבש כל דעה באשר לתוצאות התביעה וכי לשני הצדדים ניתנה הזדמנות מלאה "ואף מעבר לכך" להציג ראיות נוספות, לרבות עשרה תצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם המערערים. לפיכך נדחתה הבקשה. בית המשפט החליט להמשיך את הדיון למרות הצהרת כוונת בא כח המערערים להגיש ערעור על ההחלטה. בית המשפט נימק החלטתו בכך שמדובר בתיק משנת 1999 וכי לא ייגרם כל נזק בהמשך העדות שכן אם יתקבל הערעור העדויות שתשמענה מעתה ואילך לא ישמשו כבסיס למותב החדש שידון בתיק.

4.

המערערים טוענים כי הבקשה לפסילת בית המשפט לא נבעה מהחלטה בעניין שאלה זו או אחרת במהלך חקירתו החוזרת של העד ואף לא מההחלטות בשאלות האחרות אלא מגישתו, עמדתו העקבית והשיטתית לטובת המשיב קבלת כל בקשותיו לאורך ניהול התיק כולו, התבטאותו כי הוא מנהל את הפרוטוקול "לפי מה שצריך", דחיית בקשות המערערים ורצונו לסיים את התיק בכל מחיר. בית המשפט דחה את הדיונים מספר פעמים ונתן למשיב את הזמן להגיש ראיות חדשות ובלתי צפויות, בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט התעלם מהתנגדויות רבות שהעלה בא כח המערערים לשאלות בחקירה החוזרת של העד המומחה ואיפשר לפתוח את החקירה מחדש. הרצון לסיים את התיק למרות אי התייצבות של מומחה מטעם המשיב לחקירה נגדית ובהעדר אפשרות לשמוע את כל עדי הצדדים באותו יום – אופן ניהול התיק כולו מעיד על עמדה חד צדדית לטובת המשיב וכי המערערים עומדים בפני משחק מכור.

5.

דין הערעור להידחות. בקשה לפסלות שופט מטילה, מעצם טיבה, צל כבד על שופט אישית ועל מערכת השפיטה ולכן מחייבת ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות. עיון בטענות המערערים מעלה כי עניינן הוא בחוסר שביעות רצונם מהחלטות שנתן בית המשפט בנוגע לאופן ניהול הדיון בפניו. מהשתלשלות העניינים עולה כי אכן בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון לבית משפט השלום כדי לדון בראיות הנוספות שביקשו המערערים להגיש. ואולם, לאחר החזרת הדיון ביקש המשיב להגיש חוות דעת נוספות ולאחר שבית המשפט ביקש את תגובת המערערים, ביקשו הצדדים הארכות מועד להגשת הודעה על ההסכמות הדיוניות. בית המשפט קבע בהחלטה מיום 11.2.2008 כי מהתנהלות הצדדים עולה כי המערערים הסכימו למעשה להגשת חוות הדעת הנוספות ואף אישר הגשת ראיות נוספות מצד המערערים. על החלטה זו לא השיגו המערערים ואין זה המקום להידרש לה במסגרת ערעור פסלות (ע"א 6611/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 9.12.2008); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-178 (2006)). אשר לטענות בדבר אופן ניהול שמיעת העדויות, הרי שפרוטוקול הדיון אינו משקף את טענות המערערים לגבי היחס המוטה לכאורה לטובת המשיב ובאין בקשה לתיקון הפרוטוקול, הנחה היא כי פרוטוקול הדיון משקף את שאירע במציאות והמערערים לא עמדו בנטל להפריכה. בנסיבות אלה הטענות בדבר האמירות שאמר בית המשפט מתבססות על גרסתם בלבד ואין די בה כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 6207/08 THE NORTH FACE INC נ' כוכב הצפון הציוד ומחנאות בע"מ (לא פורסם, 3.11.2008); יגאל מרזל, בעמוד 85). אפילו נכונות הטענות בדבר אופן החקירה של העד המומחה על ידי המשיב, הרי שגם בהן אין כדי לפסול את בית המשפט והדרך להשיג עליהן היא לבית המשפט שלערעור. זאת ועוד, משנקבע התיק להמשך שמיעת העדויות, אין להידרש לטענה כי בית המשפט הורה לסיים את שמיעת העדויות במועד הקודם. אכן, מדובר בתיק ישן שמן הראוי לסיים את הדיון בו. על יסוד כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות וממילא נדחית הבקשה להפסקת הדיון עד להכרעה בערעור.

הערעור נדחה.