בש"א 7238/10 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' השופטת קופלמן-פרדו מיום 19.9.2010 שלא לפסול עצמה מלשבת בדין בהליך המתנהל בין הצדדים בבית-המשפט לענייני משפחה (להלן: ההחלטה המקורית ). בבקשה נטען כי בא-כוח המבקש מתעתד להגיש לבית-המשפט לענייני משפחה בקשת פסלות נוספת (שבינתיים כבר הוגשה), אשר עילתה נעוצה - כך לפי הטענה - בנימוקים שנכתבו בהחלטה המקורית נשוא ההליך שבכותרת. לפי הנטען, היעילות הדיונית מצדדת בכך שהערעור על ההחלטה המקורית בעניין הפסלות יוגש ככל שיוותר צורך בכך, לאחר מתן ההכרעה בבקשה הנוספת. המשיבה מתנגדת לאורכה המבוקשת.

לאחר ששקלתי בדבר, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה הנוספת שהגיש בא-כוח המבקש לבית-המשפט קמא היא בבחינת "הליך תלוי ועומד". עיקר טענתו של בא-כוח המבקש היא כי יש בכך כדי להצדיק הארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה המקורית בעניין הפסלות. בהתאם לפסיקתו של בית-משפט זה, בעת בחינת השאלה האם קיומו של "הליך תלוי ועומד" מקים "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הליך, יוענק משקל לסוג ההליך התלוי ועומד, לשאלת הקשר שבינו לבין הערעור שיש להגישו, לסיכויי ההליך התלוי ועומד וכן למסגרת הזמן בה יוכרע (ראו: בש"א 9159/04

חקשורי נ' בובליל (לא פורסם; 20.10.2004)).

בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי מתקיים אותו "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד כמבוקש. ככלל, בקשה לפסלות שופט הינה הליך בעל אופי מיוחד מעצם העובדה שהוא מעורר טענה היורדת לשורש הפונקציה השיפוטית. לפיכך, על טענה לפסלוּת שופט להיות שמורה למקרים חריגים בהם מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. מאופיו המיוחד של ההליך הנדון עולה כי בקשה לפסלות שופט אינה בבחינת הליך "מתגלגל", וכי רק בנסיבות יוצאות דופן יהיה מקום להגשת מספר בקשות פסלוּת של אותו מותב, האחת בעקבות רעותה. בהתאם לכך, יש לבחון בזהירות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות בגין הגשתה של בקשת פסלות נוספת על-ידי אותו בעל-דין, בשים לב בין היתר לסיכוייו הלכאוריים של ההליך "התלוי ועומד". במקרה דנן, עיון בנימוקי הבקשה הנוספת שהוגשה לבית-המשפט קמא (באמצעות נט-המשפט) מעורר לכאורה ספק האמנם יש בה כדי לבסס עילת פסלות חדשה ביחס לבקשת הפסלות המקורית. זאת, בהתחשב בכך שעל-פני הדברים, הטענות שהועלו במסגרת הבקשה הנוספת הן ערעוריות במהותן. משכך, אין בידי לקבוע כי סיכויי ההליך התלוי ועומד בבית המשפט קמא טובים דיים על-מנת להצדיק את הארכת המועד המבוקשת.

לכך יש להוסיף כי הגישה המקובלת בפסיקתו של בית-משפט זה היא כי יש לנקוט משנה זהירות ואף צמצום מסוים בהיעתרות לבקשות להארכת מועד המוגשות במסגרת ערעור פסלות. זאת מאחר והכלל הוא שעל ערעור פסלות להתברר במהירות האפשרית, הן כדי להסיר כל צל ועננה הקשורים בטענת הפסלות, והן כדי למנוע שיבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו לדוגמה: בש"א 1635/09 דונבוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.3.2009)). יוער כי בית-המשפט קמא עיכב את מתן פסק-דינו בהליך העיקרי המתקיים בין הצדדים, עד להכרעה בערעור בעניין הפסלות. בנסיבות העניין, אין זה רצוי שבירורו של ערעור הפסלות יתעכב מעבר להכרחי.

אשר על כן, ונוכח הטעמים האמורים בהצטברם יחדיו, לא ראיתי להיעתר לבקשה להארכת מועד. יוער כי עיינתי בבקשה להגשת תגובה מטעם המבקש, אולם לא ראיתי שיש בה כדי לשנות ממסקנתי. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך בדין, אני מאפשרת לבא-כוח המבקש להגיש ערעור על ההחלטה נשוא ההליך שלפניי בתוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו. המבקש יציין את דבר האורכה בפתח הודעת הערעור ויצרף החלטתי זו אליה. המבקש ישא בשכר-טרחת המשיבה בהליך זה בסך 1,500 ש"ח. המזכירות

תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה, ותתייק את החלטתי בתיק הערעור לכשייפתח.