בש"א 7242/11 קרד גרד הישרדות מדעית בע"מ נ. פרמה לייף בע"מ

1.

בהחלטתי מיום 1.12.2011 נעתרתי לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור מטעם המשיב 3. כעת מונחת לפניי בקשה מטעם המבקשת שכותרתה "בקשה בהולה ביותר לעיון חוזר" (שהיא לפי מהותה בקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד משלא ניתנה למבקשת הזדמנות להגיב טרם מתן ההחלטה), וכן בקשה נוספת מטעם המבקשת לתיקון הבקשה הנ"ל לעיון חוזר. המשיב 3 מתנגד לבקשות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי אין עילה לשנות מהחלטתי ליתן למשיב 3 אורכה להגשת ערעור מטעמו, אולם יש מקום לחייבו בהוצאות לטובת המבקשת.

2.

מלכתחילה, המבקשת היא שפנתה לבית-משפט זה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור מטעמה בנוגע להחלטותיו של בית-המשפט המחוזי. בקשת האורכה מטעם המבקשת הוגשה בתוך התקופה הקבועה לכך בדין, והיא התבססה על נימוקים שעיקרם היקף ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים ועומס עבודה אצל המבקשת ובאי-כוחה. בהחלטתי מיום 18.10.2011 נעתרתי לבקשתה של המבקשת באופן חלקי מן הטעמים שפורטו שם, ואפשרתי למבקשת אורכה להגשת ערעור מטעמה עד יום 27.11.2011 . באותה החלטה, ראיתי להיעתר לבקשת המשיבות 1-2 לאורכה מקבילה להגשת ערעור מטעמן. בהחלטה נוספת, דחיתי בקשה מטעם המבקשת לשינוי המועד אשר עד אליו הוּתר למשיבות 1-2 להגיש את ערעורן.

בשלב מאוחר יותר - לאחר חלוף זמן ניכר מהמועד הקבוּע בדין להגשת ההליך - הגיש המשיב 3 בקשה לקבלת אורכה להגשת ערעור מטעמו. נטען כי המשיב 3 ניסה להגיש את בקשת האורכה ביום 23.11.2011 , קרי - בטרם חלפה תקופת-האורכה שניתנה ליתר בעלי-הדין להגשת הערעורים מטעמם. הבקשה נדחתה מן המרשם, ולבסוף הוגשה ביום 30.11.2011 , קרי- כשלושה ימים לאחר שהאורכה שניתנה ליתר בעלי-הדין כבר חלפה. אף-על-פי-כן, ראיתי להיעתר לבקשת המשיב 3 להארכת מועד להגשת ערעור מטעמו. בעמדתי זו נותרתי גם עתה, לאחר שעיינתי בטיעוני המבקשת.

3.

אין חולק כי המשיבים 1-3 הגישו במשותף את תביעתם כנגד המבקשת לבית-המשפט המחוזי. לאורך ניהול ההליכים בבית-המשפט המחוזי, היו המשיבים מיוצגים יחדיו. זאת ועוד; בית-המשפט המחוזי התייחס בהחלטותיו למשיבים 1-3 כמיקשה אחת, ואף הסעדים לטובת המשיבים 1-3 נפסקו להם במשותף. דא עקא, לאחר מתן החלטותיו של בית-המשפט המחוזי נשוא ההליך שלפניי, נתגלתה מחלוקת בין המשיב 3 לבין באי-הכוח שייצגו את שלושת המשיבים עד אותו שלב. כתוצאה מכך, חל פיצול בייצוגם של המשיבים 1-3, כך שהמשיבות 1-2 הוסיפו להיות מיוצגות על-ידי באי-הכוח שייצגו את המשיבים בבית-המשפט המחוזי, ואילו המשיב 3 נטל לעצמו ייצוג נפרד.

על רקע כל אלה, כאשר נזקקתי לבקשת המשיב 3 להארכת מועד להגשת ערעור מטעמו, שיערתי כי נוכח הזיקה בין שלושת המשיבים והעובדה כי החלטותיו של בית-המשפט קמא התייחסו למשיבים כמיקשה אחת - צפוי כי טענותיו הערעוריות של המשיב 3 יהיו דומות לאלה של המשיבים 1-2. יוער כי בדיעבד, סברה זו התבררה כנכונה. עיון בהודעות הערעור שהגישו המשיבות 1-2 והמשיב 3 מלמד, כי אין הבדל מהותי בטיעונים שהועלו על-ידי המשיבים הנ"ל. יתרה מזאת; בשלב זה, קיימת זיקה הדוקה עד כדי זהוּת בין הערעורים, שכן המשיבות 1-2 צירפו את המשיב 3 כמערער בהודעת הערעור מטעמן, ואילו המשיב 3 הפנה בהודעת הערעור מטעמו לנימוקי הערעור שפורטו בהודעת הערעור של המשיבות 1-2 (יודגש כי בהחלטה זו אינני נדרשת לסוגית תקינוּתה של ההתנהלות הדיונית האמורה. לסוגיה זו אדרש במסגרת הליכי הערעור שהוגשוּ).

4.

הנה כי כן, החלטותיו של בית-המשפט המחוזי התייחסו למשיבים 1-3 כמקשה אחת. טיעוניו הערעוריים של המשיב 3 חופפים במידה רבה לטיעוניהן של המשיבות 1-2. בהתחשב בכך, מתן אורכה למשיב 3 אינה כרוכה בהרחבה משמעותית של היקף הטיעונים להם יידרש בית-משפט זה ממילא במסגרת בחינת יתר הערעורים שהוגשו. זאת ועוד; המבקשת היא זו שעתרה מלכתחילה לקבלת אורכה להגשת ערעור. המשיבות 1-2 עתרו אף הן לקבלת אורכה מקבילה להגשת ערעור משלהן. בשים לב לכך, אין לומר כי האיחור מצד המשיב 3 פגע באופן מהותי בצפיית המבקשת לסופיות ההליך. לכל אלה יש להוסיף כי האורכה שניתנה למשיב 3 לא הובילה לסרבול או להשהיית הטיפול ביתר הערעורים, שכן ההליך מטעם המשיב 3 הוגש ימים ספורים בלבד לאחר הגשת ערעוריהם של יתר בעלי-הדין בפרשה. בהתחשב בכל אלה, נותרתי בדעתי - אף לאחר בחינת טענותיה של המבקשת - כי אין לחסום את דרכו של המשיב 3 לבית-משפט זה, כך שטיעוניו יתבררו ביחד עם טיעוניהם של יתר הצדדים לפרשה ומלוֹא התמונה תיפרש לפני ערכאת הערעור.

5.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהתנהלותו הדיונית של המשיב 3 בהליך שלפניי מעוררת קושי - והמבקשת עמדה על כך בהרחבה בטיעוניה. המשיב 3 ראה להימנע מהגשת תגובה לבקשה להארכת מועד מטעם המבקשת, על-אף ההזדמנות שניתנה לו לכך. הוא בחר להחריש בעת שהמשיבות 1-2 ראו לבקש אורכה להגשת ערעור מטעמן. כל זאת, על-אף שבאותה עת כבר היה המשיב 3 מיוצג על-ידי בא-כוחו הנוכחי. רק ביום 30.11.2011 - שלושה ימים לאחר תום האורכה שניתנה ליתר בעלי-הדין להגשת ערעורים מטעמם - הובאה לפניי בקשת המשיב 3 להארכת מועד להגשת ערעור מטעמו. להתנהלות דיונית זו לא הוצג הסבר משכנע. העובדה כי המשיב 3 החליף את ייצוגו מספר שבועות קודם לכן, ואף העובדה כי המשיב 3 נדרש לנהל הליכים נוספים מול המבקשת - כל אלה אינם מסבירים מדוע לא פנה המשיב 3 בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור בשלב מוקדם הרבה יותר. מחדל זה עומד בניגוד בולט לסדרי-הדין. תוצאתו של המחדל האמור הוא התדיינות מיותרת בבקשת האורכה המאוחרת שהגיש המשיב 3, לאחר שבית-משפט זה כבר נדרש לבקשות להארכת מועד מטעם יתר בעלי-הדין בפרשה.

6.

נראה כי האיזון הראוי והמידתי בין מכלול השיקולים עליהם עמדתי, אינו בחסימת דרכו של המשיב 3 לבית-משפט זה, כי אם בחיובו בהוצאות לטובת המבקשת. זאת, נוכח האיחור הניכר בהגשת הבקשה להארכת מועד לאחר חלוף התקופה הקבועה לכך בדין, ונוכח ההתדיינות המיותרת שמקורה בשיהוי המשמעותי בהגשתה של בקשת האורכה מטעם המשיב 3.

סיכומם של דברים; אינני רואה לשנות מהחלטתי לפיה ניתנה למשיב 3 אורכה להגשת ערעור מטעמו, אולם מצאתי לנכון לחייב את המשיב 3 בשכ"ט באי-כוח המבקשת בהליך שלפניי בסך 4,000 ₪.