פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
7247/11 - א'
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המערערים:
1. גרין ביופילס הולדניג בע"מ
2. שלמה פלס
3. אליעזר וינברג
4. שמאול קשת
נ ג ד
המשיבים:
1. מאיר דהן
2. דן יצחקי
3.
Harvest Dragon Industrial
Limitited
השגה על המזכירות
החלטה
המבקשים ביקשו להגיש ערעור לבית-משפט זה על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז מיום 28.9.2011 (כב' השופט גרוסקופף). המזכירות סירבה לקבל את כתב הערעור לרישום, בנימוק כי הערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי טעון רשות. על כך הוגשה ההשגה המונחת לפניי. המשיבים 1-2 מתנגדים להשגה.
דין ההשגה על מזכירות בית-המשפט להידחות. בהחלטה נשוא ההליך שבכותרת, נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשת המשיבים 1-2 למתן צו עשה זמני, והורה על השבת מרבית הכספים שאת השבתם ביקשו המשיבים 1-2 במסגרת התביעה העיקרית מטעמם. לטענת המבקשים, בכך הכריע בית-המשפט המחוזי בסעד ההשבה שהתבקש במסגרת כתב-התביעה (יתר הסעדים שהתבקשו בכתב-התביעה הם, בעיקרם, פיצויים במישור החוזי והנזיקי). לפיכך, נטען כי יש לראות את החלטת בית-המשפט המחוזי בבקשה לסעד זמני, כפסק-דין חלקי שהערעור עליו הוא בזכות. אין בידיי לקבל עמדה זו. עיון בהחלטת בית-המשפט המחוזי מעלה בבירור כי המדובר בהחלטה שהכריעה בבקשה לסעד זמני. בהיותה כזאת, היא מהווה "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות (ראו והשוו: ע"א 10861/03 המועצה המקומית בנימינה נ' המועצה הדתית בנימינה , פיסקה 4 (לא פורסם, 20.9.2006); עוד ראו והשוו: ע"א 4222/10 אלמקייס נ' אביאל (לא פורסם, 15.6.2010)).
אמת, מהותו של הסעד הזמני כצו-עשה, יוצרת חפיפה לכאורית, ולו חלקית, בין הסעד שניתן בהחלטה נשוא ההליך שבכותרת, לבין סעד ההשבה שהתבקש בכתב-התביעה. יחד עם זאת, עיון בנימוקי החלטתו של בית-המשפט המחוזי מלמד כי בית-המשפט קמא הקפיד להגדיר את החלטתו כמכריעה בבקשה לסעד זמני (להבדיל מהכרעה סופית בסעד שהתבקש בכתב-התביעה). זאת ועוד; בית-המשפט קמא לא הורה על השבת מלוא הסכום שהתבקש במסגרת כתב-התביעה (אלא רק רובו), וקבע כי ממצאיו העובדתיים הם לכאוריים בלבד (אף שצוין כי מדובר בממצא לכאורי "ברמה גבוהה של ודאות"; ראו: פסקאות 3, 5 ו- 7 להחלטה). מתן הסעד הזמני אף הותנה בהפקדת התחייבות עצמית מתאימה. בהתחשב בכל אלה, אינני סבורה כי מהותו של הסעד הזמני כצו-עשה, הופך את ההחלטה הנדונה להכרעה סופית באחד הסעדים שהתבקשו במסגרת כתב-התביעה. לפיכך, אין מדובר בפסק-דין חלקי כי אם ב"החלטה אחרת", שדרך ההשגה המתאימה בעניינה היא באמצעות בקשת רשות ערעור (ראו: רע"א 2059/98 וולטה יצוב קרקע בע"מ נ' P.R.S. מדיטרניין בע"מ , פ"ד נב(4) 721 (1998); להבחנה בין פסק-דין חלקי לבין "החלטה אחרת" ראו למשל: ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ , פ"ד נד(2) 145, 154 (2000)).
סוף דבר; סירוב המזכירות לקבל לרישום את כתב הערעור בדין יסודו, שכן הערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי טעון רשות. ההשגה נדחית, אפוא. המבקשים יישאו בשכר-טירחת עו"ד המשיבים 1-2 בסך 3,500 ₪.
ההחלטה תומצא לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, ח' בתשרי תשע"ב
(6.10.2011).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת