בש"א 7287/09 עו"ד אריה חגי נ. עו"ד יוסף אלברק

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ג' גינת) מיום 14.5.08. בפסק דין זה, דחה בית המשפט קמא את ערעור המבקש בגין איחור בהגשת תביעת חוב לידי המשיב 1, הוא המפרק של החברה הכלכלית לפרדס חנה כרכור בע"מ (בפירוק). על פסק דינו זה של בית המשפט קמא, הגיש המערער ערעור בזכות לבית משפט זה (ע"א 5242/08). ביום 9.7.09 נדחה הערעור (מפי כב' השופט א' גרוניס, השופטת מ' נאור, השופטת א' חיות) משעה שהוחלט כי הדרך הנכונה להשיג על פסק דינו של בית המשפט קמא היא כבקשת רשות ערעור ולא כערעור בזכות, וזאת על בסיס ההלכה שנקבעה במסגרת ע"א 7829/04 הבנק הלאומי בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק ) (טרם פורסם, 13.7.08). בפסק דינו של בית משפט זה צוין עוד כי "בלא שנביע עמדה נציין כי פתוחה הדרך בפני המערער לבקש הארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור". מכאן הבקשה שלפני אשר הוגשה ביום 10.9.09.

2.

המבקשים טוענים כי איחורם נבע מטעות באשר לדין החל ונוכח המצב המשפטי המעורפל בנוגע לאופן הנכון להשגה על החלטות המפרק בגין תביעות חוב. ערפול משפטי זה בא לפתרונו רק במסגרת ע"א 7829/04 הנ"ל, בו בית המשפט לראשונה הבהיר כי דרך התקיפה הנכונה בבית משפט זה על החלטות מסוג זה היא על דרך בקשת רשות ערעור. פסק הדין בע"א 7829/04 ניתן רק לאחר הגשת ע"א 5242/08 על ידי המבקש, ומשכך לא היה בידו לדעת כי הדרך הנכונה להשיג על פסק דינו של בית המשפט קמא היא

על דרך בקשת רשות ערעור. המבקש טוען עוד כי באיחור לא נפגעה הסתמכות המשיבים שכן ידעו לאורך כל הדרך כי בכוונת המבקש להשיג על החלטתו של בית המשפט קמא. זאת, במיוחד נוכח קיומו של הליך ערעור תלוי ועומד אשר הוגש במועדו. לבסוף, טוען המבקש לסיכויי ההליך טובים. המשיב 1 מתנגד לבקשה זו. לטענתו עוד במסגרת ע"א 5242/08 העלה את הטענה כי הדרך הנכונה להשיג על ההליכים לפני בית המשפט קמא היא על דרך בקשת רשות ערעור, ולטענה זו לא התייחס המבקש אלא המתין עד פסיקתו של בית המשפט הנכבד. עוד טוען המשיב לסיכויי הליך נמוכים. המשיב 2 (הכונס הרשמי) הודיע כי אין לו עניין בבקשה זו.

3.

לאחר עיון בחומר שלפני, מסקנתי היא כי דין הבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא, להתקבל. בהתקיים נסיבות מיוחדות, הכירה הפסיקה בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. הכרה כזו תקום בייחוד בנסיבות בהן לא הייתה הסתמכות של הצד שכנגד (ראו: רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, 29.1.02)). בענייננו, אמנם עבר זמן ניכר מעת מתן פסק דינו של בית המשפט קמא – כמעט שנה ומחצה. עם זאת, כל אותה העת היה תלוי ועומד לפני בית משפט זה הליך ערעור אשר הוגש על ידי המבקש. גם אם הליך ערעור זה הוגש בטעות, הרי שהייתה זו טעות סבירה משעה שההלכה הנוגעת לדרך הנכונה להשיג על פסק דינו של בית המשפט קמא הוכרעה רק לאחר פתיחתו של הליך הערעור. אמנם, נכון הוא כי מעת מתן פסק הדין בע"א 7829/04 לא פעל המבקש על פיו והמתין לפסק דינו של בית המשפט אשר הביא למחיקת הערעור. אך בכך לבד, אין כדי לאיין את העובדה שהיה מדובר בטעות סבירה שבדין [וראו לעניין זה

החלטתה של כב' הרשמת ג' לוין בבש"א 6309/08 ניאקן נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק ותוצרת חקלאית (לא פורסם, 17.12.08) שם הוארכו המועדים להגשת בקשות רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי שניתנו במקרים דומים, ונוכח ההלכה שנקבעה בע"א 7289/04 כאמור]. יתרה מזאת, כל אותה העת ידעו המשיבים על רצונו של המבקש להשיג על פסק דינו של בית המשפט קמא ואין לסבור כי התגבשה הסתמכות מספקת של המשיב 1 על סופיותם של ההליכים. כך, גם לא הוכח כי למשיבים נגרם כל נזק בשל הגשת ההליך באיחור. ויובהר, כי אף הבקשה שלפני הוגשה תוך תקופה קצרה באופן יחסי (בהתחשב בתקופת הפגרה) לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט הנכבד בע"א 5242/08 בעניינו של המבקש. על כן, נחה דעתי כי הן בשל אי הבהירות אשר שררה בעניין הנדון והן בהיעדר התגבשות הסתמכות המשיבים כאמור, אין כדי לאיין את "הטעם המיוחד" בנסיבותיו של מקרה זה. באשר לסיכויי ההליך, נחה דעתי כי אלה אינם נמוכים במידה המצדיקה דחיית הבקשה שלפני.

5.

התוצאה היא, אפוא, כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור להתקבל וזו תוגש תוך 15 יום מעת המצאת החלטתי זו. עם זאת, ובשים לב לטורח שנגרם למשיב 1, הן במסגרת ע"א 5424/08 והן בבקשה זו, ובכלל זה האיחור הנוסף בהגשת הבקשה להארכת מועד, ישא המבקש בשכ"ט המשיב 1 בסך של 5,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.