בש"א 7310/15 תכשיטי כפריס בע"מ נ. המועצה הפלסטינאית (הרשות הפלסטינית)

1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.8.2015, בו נדחתה תביעה שהגישו המבקשות לפיצוי כספי בגין הפסדים שנגרמו להן לטענתן בעקבות האירועים הידועים כ"אינתיפאדת אל אקצה".

על פי הנטען בבקשה פסק הדין הומצא לידי בא-כוח המבקשות בערכאה קמא ביום 5.9.2015, אך הדבר נודע למנהלי המבקשת 2 רק ביום 27.10.2015. הבקשה הוגשה יומיים לאחר מכן, ביום 29.10.2015, והתבקשה ארכה של 45 ימים להגשת הערעור.

2.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ושקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

המבקשות אינן חולקות על כך שביחס לכולן נעשתה המצאה כדין של פסק- הדין לידי בא-כוחן בהליך קמא. על פי הטענה ההמצאה בוצעה ביום 5.9.2015. אציין כי מועד זה חל ביום שבת, ובמענה לתהייה שהעליתי בעניין בהחלטה מיום 1.11.2015 ציין בא-כוח המבקשות כי "יתכן מאוד, כי התאריך בחותמת לא הוחלפה שכן הח"מ אינו מטביע חותמת המשרד". תשובה זו מעוררת קושי שכן משהוטבעה חותמת יש להניח כי היא משקפת את מועד ההמצאה הנכון, ואם אכן דרך כלל בא-כוח המבקשות אינו מטביע חותמת על כתבי בי-דין המגיעים למשרדו לא הובהר מדוע מצא לעשות כן במקרה דנן. מכל מקום בהעדר כל עוגן אחר, דומה כי נכון יהיה להניח כי פסק הדין הומצא במועד הנטען, אשר בכל מקרה היה היום האחרון לפגרת בתי המשפט (כך שגם אם ההמצאה היתה במועד מוקדם יותר, לא היה בכך כדי להשליך על המועד האחרון להגשת הערעור).

על יסוד נתון זה, חלף המועד להגשת הערעור ביום 28.10.2015, וזאת בשונה מן המצוין בנספח לבקשה (הודעת דואר אלקטרונית הממוענת לבא-כוח המבקשות בה צוין כי המועד האחרון להגשת ההליך הוא 1.11.2015). מכאן כי הבקשה למתן ארכה הוגשה לאחר שהמועד להגשת הערעור חלף.

3.לעניין המבקשות 1, 3 ו-4, הצהיר בא-כוחן בהליך קמא, עורך הדין יוסף סגל, כי הודיע להן על פסק הדין לאחר מועד המצאת פסק הדין לידיו והמליץ להן שלא להגיש ערעור. נראה כי מבקשות אלו החליטו לקבל את ההמלצה ולא פעלו להגשת ערעור מטעמן על פסק הדין בתוך פרק הזמן שהיה נתון להן לכך, ולמעשה מבוקש כי הן יוכלו לחבור למבקשת 2 נוכח נסיבותיה שלה. ואולם משהחליטו המבקשות 1, 3 ו-4 להשלים עם פסק הדין, אין באפשרותן לשנות טעמן לאחר שהמועד להגשת הערעור חלף, ומשלא הצביעו על טעם כלשהו - לא כל שכן "טעם מיוחד" - המצדיק ליתן להן ארכה, דין הבקשה בכל הנוגע אליהן, להידחות.

כן לא שוכנעתי בקיומו של טעם כזה בכל הנוגע למבקשת 2 הטוענת כי בא-כוחה לא יידע אותה אודות פסק הדין. הטעם אשר בשלו לא נמסר למבקשת 2 על פסק הדין סמוך לאחר מועד המצאתו, בשונה מיתר המבקשות, נותר בלתי ברור גם לאחר שהתאפשרה השלמה בנקודה זאת. בבקשה המקורית צוין כי בא-כוחן של המבקשות בערכאה קמא, עורך הדין סגל, החליט שלא להגיש ערעור על פסק הדין "ולכן גם לא יידע את המבקשת 2 על דחיית התיק". כלומר לפי הטענה בא-כוח המבקשות קיבל החלטה מודעת שלא ליידע את מנהלי המבקשת 2 על פסק הדין אשר ניתן בעניינה. לעומת זאת בתצהיר שהגיש עורך הדין סגל ציין הוא כי לאחר שפסק הדין הומצא לידיו ביקש מפקידתו לשלוח את פסק הדין למבקשת 2, וזו טענה שעשתה כן, והוא אינו יודע מדוע פסק הדין לא הגיע לידי המבקשת 2 בפועל. כלומר, בתצהיר עורך הדין סגל הועלה טעם שונה מזה שהופיע בתצהיר סמנכ"ל המבקשת 2, ולפיו לא נמסר למבקשת 2 על פסק הדין מחמת תקלה. לפער זה בין התצהירים לא ניתן מענה גם בתשובת המבקשות לתגובות (הגם שהמשיבה 1 התייחסה לפער בין התצהירים בתגובה מטעמה). היות ובקשת הארכה נסמכת כולה על טענת המבקשת 2 בדבר אי ידיעה על פסק הדין סמוך לאחר מועד המצאתו, היה מקום לבחון האם הנסיבות שהובילו לאי הידיעה הנטענת מצדיקות מתן ארכה. אולם לב הבקשה והטעם שבבסיסה נותרו כאמור לוטים בערפל ועל כן קיים קושי לבחון את הנסיבות הרלבנטיות.

כן לא הובהרו בבקשה הנסיבות בהן נודע לסמנכ"ל המבקשת 2 על פסק הדין (מדוע מצאה לנכון לערוך "חיפוש אינטרנטי" בעניין חלף פניה לבא-כוחה), ומדוע המבקשת ובא-כוחה סברו שהמועד להגשת הערעור יחלוף רק ביום 1.11.2015.

4.אציין כי לא נעלם מעיני שהבקשה הוגשה יום אחד לאחר שהמועד להגשת הערעור חלף וכן שהמבקשות פנו למשיבות לקבלת עמדתן ביחס לבקשה בצהרי היום האחרון להגשת ההליך (לאחר שעות הפעילות של מזכירות בית המשפט). ואולם, איני סבורה כי בנתונים אלו, כשלעצמם, יש כדי להטות את הכף

אל עבר קבלת הבקשה. יוזכר בהקשר זה כי גם איחור קל בהגשת הליך ערעורי איחור הוא ומתן ארכה דורש קיומם של "טעמים מיוחדים" וכי בכל מקרה התבקשה בבקשה ארכה של 45 ימים נוספים להכנת ההליך. עוד שוקלות לחובת המבקשות הנסיבות המפורטות לעיל, ובעיקרן: העובדה שככלל המועד הקובע ממנו יש למנות את הימים להגשת הליך ערעורי על החלטה שניתנה בהליך בו בעל הדין היה מיוצג הוא מועד המצאת ההחלטה לבא-כוחו; העובדה שהמשיבות 1, 3 ו-4 ידעו על פסק הדין סמוך לאחר מועד ההמצאה לבא-כוחן ולא הוכח כל טעם המצדיק ליתן להן ארכה ולאפשר להן "לקפוץ" על עגלת הערעור באיחור; נוכח הסתירה ואי הבהירות ביחס לטעם אשר בשלו לפי הטענה לא הודע למבקשת 2 על פסק הדין סמוך לאחר המצאתו, נתון שלא איפשר כאמור לבחון את הנסיבות העומדות בלב בקשת הארכה ואת סבירות התנהלותם של הגורמים הרלבנטיים; והעובדה שהבקשה הוגשה לבית המשפט רק לאחר שהמועד להגשת הערעור חלף. עוד אציין, בזהירות המתבקשת, כי לעניין סיכויי ההליך שהגשתו התבקשה המשוכה הניצבת בפני המבקשות, גבוהה ביותר. בנסיבות אלו כולן - ואף מבלי להדרש לטענות המשיבה 2 בעניין סתירה לכאורית בנוגע לאופן הצגתה של המבקשת 2 בסיכומיה בערכאה קמא ובתצהיר שצורף לבקשה זו - מצאתי כאמור כי הכף נוטה אל עבר דחיית הבקשה.

מכל הטעמים המפורטים, הבקשה נדחית.

המבקשות תשאנה בהוצאות המשיבות בסך של 1,000 ש"ח, לכל אחת.