בש"א 7416/11 גדליה קושניר נ. עו'ד שמואל אריאלי

1.

הבקשה להארכת מועד שבכותרת מופנית כנגד שתי החלטות של בית-המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט מנהיים): ההחלטה האחת היא צו-כינוס מיום 26.6.2011, אשר ניתן במעמד הצדדים (להלן: צו הכינוס ). ההחלטה השנייה היא מיום 7.7.2011 ולפיה נדחתה בקשת המבקש לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הכינוס (להלן: ההחלטה השנייה ).

2.

בהחלטתי מיום 31.10.2011 הבהרתי למבקש כי צו הכינוס מהווה "צו בפשיטת-רגל" כמשמעותו בסעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 כך שהערעור עליו הוא אמנם בזכות . לעומת זאת, ההחלטה השנייה מיום 7.7.2011 לפיה נדחתה בקשת המבקש לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הכינוס, היא בגדר "החלטה אחרת" שאינה בבחינת "צו בפשיטת-רגל". בהתאם לכך, דרך ההשגה המתאימה בעניינה היא באמצעות ערעור ברשות . ביקשתי את עמדת המבקש בעניין. בתגובתו מיום 10.11.2011 הודיע המבקש כי הוא עומד על בקשתו להארכת מועד לגבי שתי ההחלטות.

3.

בבקשה להארכת מועד ובתצהיר שצורף לה, טען המבקש המייצג את עצמו, כי האיחור בהגשת הערעור נבע מייעוץ משפטי שגוי. לפי הנטען, המבקש התייעץ בשעתו עם עורך-דינו דאז, והלה מסר לו כי יש למנות את הימים להגשת ערעור החל מהיום בו הומצאה לידיו ההחלטה השנייה, קרי- החל מיום 10.7.2011 (לא כולל ימי פגרת הקיץ). לפי הטענה, משניגש המבקש למזכירות בית-משפט זה על-מנת להגיש את הודעת הערעור, גילה לראשונה כי היה עליו למנות את הימים להגשת הערעור החל מיום מתן צו הכינוס במעמד הצדדים (26.6.2011). לטענת המבקש, העצה המשפטית השגויה שקיבל לעניין אופן מניין הימים, בשילוב עם סיכוייו הטובים של ההליך, מצדיקים את מתן האורכה המבוקשת. המשיב מתנגד לבקשה.

4.

בחנתי את טיעוני הצדדים ובאתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל באופן חלקי בלבד.

כפי שהובהר לעיל, בקשת האורכה נסובה על שתי החלטות שדרך ההשגה בעניינן שונה. בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור לגבי צו הכינוס מיום 26.6.2011 – עמדתי היא כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף לחיוב המבקש בהוצאות המשיב. אמת, המועד האחרון לפי דין להגשת ערעור על צו הכינוס היה ביום 26.9.2011 . ההליך שבכותרת נפתח ביום 11.10.2011. אף אם אניח לטובת המבקש כי ניסה להגיש את ההליך למזכירות בית-המשפט כבר ביום 9.10.2011 , מדובר באיחור בלתי זניח של כשבועיים בהגשת הערעור. אין להקל ראש בכך. אוסיף כי טענת המבקש לפיה האיחור נעוץ לכאורה בעורך-דינו לשעבר, אין די בה לבדה כדי להאריך את המועד המבוקש. כבר נפסק כי תקלה הקשורה ביחסי עורך-דין ולקוחו אינם מעניינו של בית-המשפט ואינם בבחינת "טעם מיוחד" להארכת מועד.

יחד עם זאת, נראה כי בנסיבות העניין האיחור נבע מטעות שבדין (לטענת המבקש, הוא ספר את תקופת 45 הימים להגשת ערעור לגבי צו הכינוס, החל ממועד המצאת ההחלטה השנייה). בשים לב לגישה המרוככת יחסית הנוהגת לעניין טענת טעות שבדין בנסיבות בהן מדובר בבעל-דין שאינו מיוצג (ראו למשל: בש"א 9178/04 אלישיב נ' פז חברת נפט בע"מ

(לא פורסם, 27.1.2005)); ובהתחשב במהות ההליך העיקרי ובנושאו (ולכך משקל מהותי בעיניי – בלא שאביע עמדה בדבר סיכויי הערעור לגופו); אני סבורה כי הפתרון המידתי בנסיבות המקרה הוא ליתן למבקש אורכה להגשת ערעור לגבי צו הכינוס, אולם זאת בתנאי שהמבקש ישלם למשיב את ההוצאות שנגרמו לו בגין האיחור בהגשת ההליך ובגין הצורך בהגשת תגובה בהליך שלפניי. בשים לב למהות ההליך העיקרי, למצב הכלכלי הנטען ולהיקף תגובתו של המשיב, ראיתי להסתפק בהוצאות בשיעור של 500 ש"ח.

5.

אשר לבקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על ההחלטה השנייה מיום 7.7.2011 - אינני רואה להיעתר לבקשה. ההחלטה השנייה מיום 7.7.2011 הומצאה לבא-כוחו דאז של המבקש ביום 10.7.2011. בהתחשב בפגרת הקיץ, תקופת 30 הימים להגשת ההליך הערעורי הסתיימה ביום 25.9.2011 . הנה כי כן, אף ביחס להחלטה השנייה מיום 7.7.2011, ההליך שבכותרת הוגש באיחור משמעותי של כשבועיים. בתצהיר המשלים שהוגש מטעם המבקש, לא הוצג הסבר ברור לאיחור בהגשתה של בקשת רשות ערעור לגבי ההחלטה השנייה מיום 7.7.2011 (להבדיל מהצגת הסבר לאיחור בהגשת ערעור לגבי צו הכינוס). לכך יש להוסיף - וזה העיקר בעיניי - כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגבי ההחלטה השנייה מיום 7.7.2011 אינם נחזים להיות מרשימים (בלשון המעטה), וזאת בשים לב לטיב ההליך (ערעור ברשות על "החלטה אחרת" לפיה נדחתה בקשה לעיכוב מועד כניסתו לתוקף של צו כינוס); ובשים לב לזמן הרב שחלף מאז שצו הכינוס כבר נכנס לתוקפו.

בהעדר הצגת טעם ממשי - לא כל שכן "טעם מיוחד" - לעיכוב הבלתי זניח בהגשתה של בקשת רשות ערעור; ובשים לב לסיכוייו הלא מרשימים של ההליך הערעורי; הבקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור לגבי ההחלטה השנייה מיום 7.7.2011, נדחית.

6.

סיכומם של דברים; ניתנת בזאת הארכת מועד להגשת ערעור על צו הכינוס מיום 26.6.2011 בלבד. (לגבי ההחלטה מיום 7.7.2011 - הבקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור נדחית מן הטעמים שפורטו בפיסקה 5 לעיל). המבקש יגיש הודעת ערעור מתאימה תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. על המבקש לציין בפתח הודעת הערעור את דבר האורכה ולצרף עותק מהחלטתי זו אליה. תנאי לקבלתה של הודעת הערעור לרישום הוא הצגת אישור לכך שהמבקש שילם הוצאות למשיב בסך 500 ש"ח. המזכירות תתייק עותק מהחלטתי זו בתיקי השופטים, אם וככל שייפתח הליך הערעור.

ככל הניתן, תוודא המזכירות את המצאת החלטתי זו למבקש באמצעות שיחה טלפונית עימו.