בש"א 9178/04 יחזקאל אלישיב נ. פז חברת נפט בע'מ

1.זהו ערעור על החלטתו של כבוד הרשם י' מרזל במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להחליף את העירבון בערובה אחרת, וכן בקשתם להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשם בעניין העירבון .

המערערים, שאינם מיוצגים באיזה מן ההליכים הקשורים בערעור זה, הגישו ערעור אזרחי לבית משפט זה. משנמסר להם על חובת הפקדת העירבון, ביקשו להמיר את העירבון ב"ערובה אחרת". ביום 16.12.03 דחה כבוד הרשם ע' שחם את בקשתם ל"ערובה אחרת". כבוד הרשם פסק, כי טענת המערערים בדבר מצוקה כלכלית, אינה מבוססת באפן ממשי, אינה נתמכת בתצהיר או בתיעוד רלוונטי ועל כן אינה אלא "טענה סתמית בדבר קשיים". משכך, קבע כבוד הרשם כי על המערערים להפקיד את העירבון, בסך של 30,000 ש"ח, תוך 21 ימים. המערערים ביקשו לערער על החלטת הרשם לעניין העירבון. משהגיעו לבית המשפט, נתבקשו לשלם אגרה או לבקש פטור מתשלום האגרה. המערער 2 חזר כלעומת שבא והחל להיערך להגשת בקשה לפטור מאגרה, אולם משביקש להגישה, גילה כי המועד לעשות כן - חלף. משכך, הגישו המערערים, באותו היום בו הגישו בקשה לפטור מאגרה, בקשה להארכת מועד.

כבוד הרשמת חגית מאק-קלמנוביץ' קיבלה את בקשת המערערים לפטור מאגרה. ואולם, בהחלטה מאוחרת יותר, מיום 29.2.04, דחתה כבוד הרשמת את בקשת המערערים להארכת מועד. כבוד הרשמת קבעה, כי את טעותו של המבקש בדבר המצב המשפטי, קרי: הצורך לשלם אגרה או לבקש פטור הימנה, ניתן היה למנוע על-ידי בירור פשוט. נסיבות אלו אינן מקימות, לדידה של כבוד הרשמת, טעם מיוחד כנדרש להארכת המועד. לנוכח האמור לעיל, ולאחר שלא הופקד העירבון על-ידי המערערים, ניתנה החלטה ביום 9.3.04, על-ידי כבוד הרשמת, הדוחה את הערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

2.המערערים ביקשו להשיג על החלטת כבוד הרשמת - לעניין הארכת המועד - ולמעשה עתרו פעם נוספת להארכת מועד. לנוכח העיכוב הניכר בלוחות הזמנים, החליט כבוד הרשם ע' שחם כי יש לדחות את בקשתם זו, תוך חיובם בהוצאות, וזאת משלא ניתן הסבר מספק לאיחור הרב - כלשונו. המערערים הגישו בקשה נוספת, לעיון חוזר. בהחלטתו מיום 6.7.04 קבע כבוד הרשם, כי אין בהליכים שיוזם המבקש בערכאות אחרות כדי להוות הסבר ברור או מספק לאיחוריו וכי הבקשה אינה מצביעה על שינוי מהותי בנסיבות או על טעם אחר המצדיק עיון מחדש. כחודש לאחר מכן, הגישו המערערים בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטת כבוד הרשמת מיום 29.2.04. בקשה זו נדחתה על-ידי כבוד הרשם י' מרזל. במסגרת החלטתו נימק כבוד הרשם את הימנעותו מלהיעתר לבקשה כדלקמן:

אמת, יתכן ומצבם של המבקשים אינו פשוט, והמסמך הרפואי שצורף מהווה עדות נוספת לכך. אולם בכך לא סגי. השאלה היא אם היה טעם מבורר לאיחור. טעם כזה לא נמצא – על פי המבחנים הקבועים בדין בענייני הארכת מועד – והטיעונים השונים שהוגשו בבקשות לעיון חוזר לא מביאים לשינוי במסקנה זו. גם אם טעות בידי במסקנה זו, הרי שנוכח העובדה כי חלפה למעלה משנה ומחצה מאז ההחלטה בעניין הפקדת העירבון ודחיית הערעור, הרי שבמאזן הכולל את זכותו של הצד שכנגד לא להיות מוטרד, והעובדה כי תיק זה מגיע אלי לבקשה שלישית לעיון מחדש, ברי כי יש לדחות בקשה זו וכך אני מורה.

כפי שתואר לעיל, המערער ביקש להשיג על דחיית בקשתו להארכת המועד במסגרת בקשה חוזרת להארכת מועד ובקשות שונות לעיון חוזר שנדונו על-ידי כבוד הרשמים. חלף ההתדיינות החוזרת ונשנית בפני כבוד הרשמים- עמדה בפניו האפשרות לערער על כל אחת מהחלטות הרשמים, פרט להחלטתה הראשונה של כבוד הרשמת מאק-קלמנוביץ'. לבסוף, בחר המערער בדרך זו וערעורו על החלטת כבוד הרשם י' מרזל - שעניינה הארכת המועד לערעור על ההחלטה הראשונה בעניין העירבון - הוא המונח היום בפנינו.

3.טענות המערערים לעניין האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד, עיקרן בשירות מילואים אליו נקרא המערער בתקופה הרלוונטית ובמגבלות שיצרה תקופת החגים אשר חלה במסגרת הזמן שהוקצב להם על-ידי בית המשפט. כן, טוען המערער 2 אודות הקשיים בהם הוא נתון עת הוא נדרש לנהל הליכים משפטיים רבים, ללא ייצוג. לבסוף, טוען המערער 2 לעומס רב בו הוא נתון לנוכח טיפול אונקולוגי שעוברת אם ילדיו, המחייב אותו להקדיש זמן רב לטיפול במשפחתו. באשר לבקשת המערערים לאפשר להם הפקדת ערובה אחרת במקום עירבון, טוען המערער 2 למצבו הכלכלי הרעוע לאור קריסת עסקיו במהלך שנות התשעים בגינה נותר, כלשונו, "חסר כל". עוד טוען המערער 2 כי בעקבות מפלתו העסקית, התקבלו כנגדו שלושה פסקי דין המחייבים אותו לתשלומים בסך כולל של יותר משלושה מליון שקלים. המערער 2 טוען כי אין לו כל זכויות במקרקעין לבד מדירה אותה הוא שוכר. בתצהיר המצורף לבקשתו מיום 17.2.04 ציין המערער 2 כי הכנסתו היחידה היא מהפנסיה המשולמת לו משירות הביטחון הכללי, בסך 8,000 ש"ח לחודש. מתוך סכום זה, כך טען, עליו לשלם דמי מזונות בסך 5,000 ש"ח לשני ילדיו הקטינים, וזאת מכוח פסק דין של בית משפט מחוזי. לטענת המערער 2, יתרת הכספים, שנותרים למחייתו, לאחר תשלום המזונות ושכר הדירה, הנה בסך של 2,600 ש"ח.

טענתם העיקרית של המשיבים נסבה על עקרון סופיות הדיון. לשיטתם, ההחלטות שניתנו בבקשות השונות, שהוגשו מטעם המערערים, ובפרט ההחלטה לדחיית הערעור, הפכו את פסק הדין של בית המשפט קמא לפסק דין חלוט, אשר לא ניתן עוד לערער עליו. כמו כן, נטען על-ידי המשיבים כי משנדחתה הבקשה נשוא הערעור מספר פעמים על-ידי בית המשפט – אין עוד מקום לדון בערעור נוסף מטעמם. בפרט, טוענים המשיבים כי אין בטעמים המובאים על-ידי המשיבים כדי להצדיק קבלת הערעור. במובן זה – סבורים המשיבים – אין נפקא מינא לעניין היות המערערים בלתי מיוצגים. במסגרת תגובתם לערעור, מבקשים המשיבים להשית על המערערים הוצאות בגין ההליכים הקודמים הקשורים לערעור זה.

4.הנה-כי-כן, בפני כבוד הרשמים עמדו למעשה שני נושאים: האחד, בקשה הנוגעת לעירבון עצמו; והאחרת, שאלת הארכת המועד להגשת ערעור על החלטת רשם. נדון בשלב ראשון בשאלת הארכת המועד, ולאחריה בעניין העירבון.

דין הערעור להתקבל כמפורט להלן. על-פי תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) יש להגיש ערעור על החלטת רשם בעניין כגון דא תוך 20 ימים מהיום שנתקבלה. עם זאת, רשאי בית המשפט או הרשם, להאריך מועד זה, הקבוע בדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי). כך, אפילו חלף המועד זה מכבר והארכה מתבקשת בדיעבד (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995) 886). אין בנמצא רשימה סגורה של טעמים – כל מקרה על-פי נסיבותיו .

המשותף למרבית המקרים אשר הוכרו כטעמים מיוחדים, הוא קיומה של סיבה אשר מנעה מבעל הדין או מבא כוחו לקיים את המוטל עליו. בין השאר, מוזכרים בפסיקה מקרים של מחלה או שירות במילואים של עורך הדין, כשאין לו עורך דין מחליף ( מ' קשת

הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (תשס"ב) 690). במקרה הנוכחי, המערער אינו מיוצג, ועל כן נראה כי יש להכיר בהיענותו לצו המילואים, כמקבילה להיעדרות של עורך דין בשל מילואים, ולראות בטעם זה - טעם מיוחד, שבגינו היה מקום ליתן לו את הארכת המועד המבוקשת. בנוסף לשירות המילואים בו היה נתון המערער, התעכב האחרון בהגשת בקשה להארכת מועד והגשת פטור מאגרה, כיון שטעה בדין הקובע את מועדי בית המשפט והנהלים הנהוגים בו. אכן, בנסיבות מסוימות, טעות שבדין עשויה להוות טעם מיוחד להארכת מועד (ראו רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תק-על 2002(1), 746). נראה כי הנטייה להכיר בטעות שבדין, עשויה לגבור מקום בו בעל הדין איננו מיוצג, ובענייננו, יש בכך כדי להטות את הכף לטובת הכרה באותה טעות בדין, בהצטרפה לנסיבות האחרות של המקרה, כעילה מספקת למתן הארכת המועד המבוקשת.

דין הערעור לעניין הארכת המועד להתקבל, אפוא. משניתנה האפשרות להאריך את מועד הגשת הערעור בעניין הפקדת העירבון, נדון בבקשה זו – להחלפת העירבון בערובה אחרת – לגופה.

5.על-פי סעיף 90 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, רשאי הרשם לדון, להחליט ולהורות ככל שיראה לו לנכון, בבקשות בכל עניין הנוגע לניהולו של הליך, לרבות מתן ערובה לתשלום הוצאות המשפט, על-פי בקשה של תובע, נתבע, מערער או משיב, או של הבא מטעמם. החלטת רשם בעניין עירבון, לאחר שהובא אליו עניין לדיון, היא החלטה אחרת, וניתן לערער עליה לפני אותו בית משפט, בהיותה החלטת רשם, כפי שקובע סעיף 96 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984. תכליתן של ההוראות בדבר הפקדת עירבון בערעור הינה להבטיח כי המשיבים לא ייצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות הוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו, מקום בו נדחה הערעור (ראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד(2) 383, 387-386; בש"א 10064/03 עו"ד יורם זריפי נ' עו"ד ד"ר משה כהן תק-על 2004(1), 1151).

המערער מצוי בקשיים כלכליים ניכרים. הגם שאין במצבו הכלכלי הקשה כדי לאפשר מתן התחייבות אישית במקום ערובה, שהרי סעד שכזה אינו אפשרי, ניתן לראות בלשון בקשתו - "או כפי שבית המשפט ימצא לנכון" – גם בקשה להפחתת העירבון.

הנה-כי-כן, דין הערעור לעניין העירבון, להתקבל, אף הוא. יש להפחית את סכום העירבון שהמערער חויב להפקיד בקופת בית המשפט לסכום של 7,500 ש"ח.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.