פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
7495/11 - א'
לפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשים:
יהונתן סבן ואח'
נ ג ד
המשיבים:
1. עזבון המנוח מריו ואסתר כהנקא
2. חנה גרי
3. ניגר מוסא בהאי אמסלם
4. עו"ד אליעזר יצחק
5. עיריית נהריה
6. הועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה
7. הועדה המחוזית לתכנון ובניה
8. רשם המקרקעין
9. עז' המנוח מרדכי אמסלם ז"ל
10. יצחק דרהם
11. אורנה דרהם
12. סהר חברה לביטוח בע"מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
זו היא בקשה להארכת מועד להגשתה של עתירה לדיון נוסף על פסק-דינו של בית-משפט זה, שניתן במספר ערעורים אזרחיים שנדונו במאוחד (ע"א 4595/06, ע"א 4637/06, ע"א 5019/06, ע"א 5034/06, ע"א 5130/06). פסק-הדין ניתן ביום 17.7.2011, לאחר שהצדדים קיבלו הודעה על כך ממזכירות בית-המשפט. המועד האחרון לפי דין להגשת ההליך היה ביום 1.8.2011 . ניסיון ההגשה הראשון של העתירה לדיון נוסף מטעם המבקשים היה ביום 18.9.2011 . ההליך נדחה מן המרשם על-ידי מזכירות בית-המשפט עקב איחור בהגשתו, והוחזר לידיו של בא-כוח המבקשים ביום 25.9.2011. הבקשה להארכת מועד שבכותרת הוגשה לראשונה ביום 9.10.2011. היא נדחתה מן המרשם בהעדר תגובות מטעם המשיבים, והוגשה שוב ביום 11.10.2011 .
2.
לטענת בא-כוח המבקשים, הבקשה להארכת מועד הוגשה מחמת הזהירות בלבד, שכן לטענתו הפגרה אינה אמורה לבוא במניין הימים לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף בעניינים אזרחיים. בא-כוח המבקשים הוסיף וטען כי ככל שהפגרה באה במניין, מדובר בטעות שבדין שהובילה לשגגה במניין הימים להגשת ההליך. עוד נטען כי סיכוייה של העתירה לדיון נוסף גבוהים וכי יש בכך כדי לתמוך במתן אורכה להגשת ההליך.
המשיבים 10-11 הותירו את הבקשה להארכת מועד לשיקול-דעת בית-המשפט. המשיבים 1, 6-7 וכן 8-9 הביעו התנגדות למתן האורכה המבוקשת. יוער כי יתר המשיבים לא מסרו תגובתם, על-אף ההזדמנות שניתנה להם לכך. בדיעבד התברר כי מזכירות בית-המשפט התעכבה בהעברת התיק לידיי בהמתנה לתגובות נוספות בתיק. זו הסיבה לזמן שחלף עד למתן החלטתי זו.
3.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים על רקע מכלול נסיבות העניין, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות דיון נוסף ), המועד להגשתה של עתירה לדיון נוסף הוא 15 ימים מיום מתן פסק-הדין. פסיקתו של בית-משפט זה קבעה פעם אחר פעם כי ימי הפגרה אינם עוצרים את מניין הימים לצורך הגשת עתירות לדיון נוסף. בהקשר זה, כבר נפסק כי ההסדר הקבוע בתקנה 4 הנ"ל לתקנות דיון נוסף, אינו מתיישב עם ההסדר הכללי הקבוע בהוראת-סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות ) לעניין אופן מניין ימי הפגרה. בהתאם לכך, נקבע כי סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות אינו חל בנוגע לעתירות לדיון נוסף, וכי ימי הפגרה אינם עוצרים את מירוץ הזמן לצורך הגשת הליך מן הסוג הנדון שהינו בבחינת חריג לעקרון סופיות הדיון (ראו: רע"א 6297/02 גולד נ' גאולת הכרך בע"מ , פ"ד נז(2) 108, 117 (2003); עוד ראו: בש"פ 544/88 חזקי נ' פנחסי , פ"ד מב (3) 795, 798 (1988); בש"א 4719/93 Her majesty the queen in right of Canada
נ' ריינהולד , פ"ד מז (5) 646, 650-651 (5.11.1993); בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון , פ"ד נד (4) 702, 704 (2000); בש"א 3264/10
ארז נ' ישעיהו (לא פורסם, 20.5.2010)).
4.
בהתאם לפסיקה שפורטה לעיל, ברי כי ההליך שבכותרת הוגש באיחור ניכר. כאמור, פסק-דינו של בית-משפט זה ניתן ביום 17.7.2011, ואילו ההליך שבכותרת הוגש ביום 11.10.2011, קרי- באיחור של קרוב לחודשיים וחצי. יוער כי אף אם אשקול לטובת המבקשים כי ניסו להגיש את העתירה לדיון נוסף כבר ביום 18.9.2011, מדובר באיחור של כחודש ומחצה בהגשת ההליך. זהו איחור משמעותי, בוודאי בהשוואה לתקופה הקצרה מלכתחילה הקבועה בדין לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף, וזאת בשל אופיו הייחודי של ההליך הפותח פתח לדון פעם נוספת בפסק-דין של בית-המשפט העליון, אשר בעיקרון הינו סופי.
5.
האיחור בהגשת ההליך הוא, אפוא, משמעותי. לכך יש להוסיף כי על דרך הכלל, הגישה לבחינת קיומם של "טעמים מיוחדים" לצורך מתן אורכה להגשת עתירה לדיון נוסף היא קפדנית ומצמצמת, בשים לב לטיבו המיוחד של ההליך שהינו חריג במסכת ההתדיינות הרגילה. בהתחשב בכל אלה, הנטל על המבקשים להוכיח "טעמים מיוחדים" להצדקת האיחור גדל בהתאם. בנסיבות העניין, אני סבורה כי לא עלה בידי המבקשים להרים את הנטל האמור.
טענתו של בא-כוח המבקשים לפיה טעה טעות שבדין כאשר סבר כי הפגרה אינה באה במניין הימים, אין בה בנסיבות העניין כדי להקים "טעם מיוחד" לאיחור המשמעותי בהגשת ההליך. הפסיקה עליה עמדתי לעיל לפיה הפגרה באה במניין הימים לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף, היא בגדר פסיקה ידועה ומוכרת שניתן לבררהּ בקלות יחסית. לפיכך, אין מדובר בטעות סבירה או בטעות שלא ניתן היה להימנע ממנה באורח סביר.
זאת ועוד; אף אם אלך לשיטת המבקשים, הרי מהחומר שמצוי בתיק עולה כי בא-כוח המבקשים ידע לכל המאוחר ביום 25.9.2011 כי העתירה לדיון נוסף שהגיש בשם מרשיו, נדחתה מן המרשם בשל איחור בהגשתה. אף-על-פי-כן, הבקשה להארכת מועד שבכותרת הוגשה רק כשבועיים לאחר מכן. לשיהוי זה לא הוצג כל הסבר. לטענת באת-כוח המדינה, אף לאחר שהמבקשים ידעו על דבר-האיחור, הם לא פעלו על-מנת ליידע את המשיבים על כוונתם להגיש את ההליך שבכותרת, בניסיון לצמצם את עוצמת הפגיעה בצפייתם הלגיטימית של המשיבים לסופיות הדיון. כל אלה פועלים לחובת המבקשים.
אוסיף ואומר כי לאחר שעיינתי בפסק-הדין נשוא ההליך שלפניי, באתי לדעה כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי אינם נחזים להיות מרשימים כלל ועיקר. מדובר בפסק-דין מפורט ומנומק, שניתן פה-אחד על-ידי שלושה שופטים, ואשר על-פני הדברים לא מתקיימים לגביו התנאים לעריכתו של דיון נוסף (ראו: סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).
6.
בהתחשב במשכו המשמעותי של האיחור ובהעדר הסבר לשיהוי בהגשתה של הבקשה להארכת מועד; בשים לב לכך שטעותם של המבקשים לגבי אופן מניין הימים אינה עולה בנסיבות העניין כדי "טעם מיוחד"; בהתחשב בכך שסיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי אינם נחזים להיות טובים; ונוכח הגישה הקפדנית והמצמצמת הנוהגת על דרך הכלל בבקשות להארכת מועד לעתירות לדיון נוסף; ראיתי להעדיף בנסיבות העניין את סופיות הדיון ואת היציבות והוודאות המשפטית, על-פני רצונם של המבקשים בהגשת עתירה לדיון נוסף בעניינם.
אשר על כן, ונוכח משקלם המצטבר של מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו בכסלו
תשע"ב (11.12.2011).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת