פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
7520/11 - ב'
לפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשים:
1. אברהם סימון
2. בת ציון סימון
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד אייל רחמים
2. עו"ד יונתן סונדרס
3. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ
4. רינה הול
5. דונפורד הול
בקשה לעיון חוזר
החלטה
לצד איחולי מזל-טוב לרגל חתונת בתם של המבקשים, אומר מיד כי אין בידיי להיעתר לבקשתם לעיון חוזר בנוגע להחלטתי מיום 15.11.2011. ראשית , הבקשה לעיון חוזר אינה מבוססת על נסיבות חדשות שאירעו לאחר מתן ההחלטה או על נסיבות שלא היו ידועות למבקשים בעת הגשת הבקשה להארכת מועד שבכותרת. די בכך כדי לדחות את הבקשה לעיון מחודש.
יוער כי אף לגופם של דברים, לא מצאתי כי ההחלטה נשוּא הבקשה שלפניי שגויה מיסודה באופן המצדיק את שינויה. המבקשים מבססים את בקשתם לעיון חוזר על הטענה – אשר לא ברור מדוע לא הועלתה כבר במסגרת הבקשה להארכת מועד – ולפיה ביום
10.9.2011 הוגשה מטעמם לבית-המשפט המחוזי בקשה (שנייה במספר) לביטול פסק-דינו של כב' הרשם זמיר מיום 18.1.2009. בקשת הביטול האמורה נדחתה בהחלטת כב' הרשמת נחליאלי-חיאט מיום 13.9.2011 במסגרתה נאמר כדלקמן: "עיינתי בנספח שצורף ולא מצאתי שיש בו מאומה המשנה את החלטותי הרבות מאוד באותו נושא ממש". כזכור, הבקשה להארכת מועד שבכותרת הוגשה ביום 14.10.2011 . לטענת המבקשים, בהתחשב בכך שהם הגישו בקשה שנייה לביטול פסק-דינו של הרשם זמיר, ונוכח ההסדר הקבוע בתקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), לא היה איחור בהגשת ההליך ולפיכך יש לקבל לרישום את ערעורם. דין טענה זו להידחות. הבקשה השנייה מיום 10.9.2011 לביטול פסק-דינו של כב' הרשם זמיר, הוגשה בחלוף כשנתיים וחצי ממועד מתן פסק-הדין, קרי- זמן רב לאחר חלוף תקופת 30 הימים להגשתה של בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד כאמוּר בתקנה 201 לתקנות. זאת ועוד; הטיעון עליו ביססו המבקשים את בקשת הביטול השנייה מטעמם מעורר קשיים ניכרים. לקשיים אלה התייחסתי בפיסקה 5 להחלטתי נשוא הבקשה לעיון חוזר, ואינני רואה לחזור על הדברים. המסקנה המתבקשת מכל אלה היא כי הבקשה המאוחרת לביטול פסק-דינו של כב' הרשם זמיר היתה נטולת-בסיס ממשי, ולפיכך אין מקום להחיל לגביה את ההסדר הקבוע בתקנה 398א לתקנות. קביעה אחרת משמעותה פתיחת פתח לשימוש לרעה בהליכי משפט ולעקיפה פסולה של המועדים הקבועים בדין, באמצעות הגשת בקשות נעדרות בסיס לביטול החלטות שיפוטיות זמן רב לאחר נתינתן, וזאת לשם הארכה מלאכותית של המועד להגשת ערעור בעניינן (ראו והשוו: בש"א 2611/11 ביטון נ' איצקוביץ , פיסקה 3 (לא פורסם, 7.4.2011)).
בסיום הדברים, ובהתייחס לטיעוני המבקשים בבקשתם לעיון חוזר, יוער כי אין לי אלא להסכים עם טרוניית המבקשים כנגד ריבוי ההליכים שהתנהלו בעניינם עד כה, על רקע רצונם לבטל את פסק-דינו של הרשם זמיר מיום 18.1.2009. ואולם הפתרון לטרוניה זו מצוי בידיהם של המבקשים, כמי שיזמו את פתיחתם של ההליכים המרובים. מכל מקום, ברי כי ריבוי ההליכים, כשלעצמו, אינו יכול לשמש בבחינת אמצעי-התשה שיוביל לסטייה מסדרי הדין ומכללי הפרוצדורה, מקום שלא נמצאה הצדקה עניינית לכך.
אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה לעיון חוזר נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' בטבת תשע"ב
(27.12.2011).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת