בש"א 7675/12 אברהם אזולאי נ. הפסגה בחדרה להנדסה ובנייה בע"מ

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.

המשיבה 1 הגישה נגד המבקש ונגד המשיב 2 המרצת פתיחה שעניינה מימושה ותנאיה של עסקת מכר מקרקעין שנערכה בין הצדדים. ביום 2.7.2012 הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור על החלטות ביניים שניתנו על ידי בית המשפט קמא במועדים 20.5.2012 ו-3.6.2012 בהן דחה בקשתם לצירוף ראיות נוספות ולתיקון תצהירים וכן בקשותיהם בדיון שנערך בפניו, בין היתר, לעניין חקירתו של עד בחקירה חוזרת במועד אחר (רע"א 5174/12). בגדר הליך זה הגיש המבקש בקשה להפחתת סכום העירבון או להמרתו בחלופת עירבון, אך זו נדחתה (החלטת כב' הרשם שני מיום 30.7.2012), ומשהעירבון לא הופקד על ידי המבקש הורה כב' הרשם שני על מחיקת ההליך (החלטה מיום 13.9.2012).

ביום 23.10.2012 הגיש המבקש את הבקשה שבפניי להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור על אותן החלטות. לטענתו העירבון לא הופקד על ידו בגדר רע"א 5174/12 שכן בשל התדרדרות במצבו הרפואי, הנפשי והכלכלי לא היה סיפק בידו להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת כב' הרשם שני בעניין גובה העירבון, והוא מבקש כעת להגיש את בקשתו למתן רשות ערעור פעם נוספת ובד בבד להגיש בקשה להפחתת סכום העירבון או להסתפק במתן התחייבות אישית שלו ושל בנו. המבקש מדגיש את חשיבות ההליך עבורו, שעניינו נכס המקרקעין היחיד שבבעלותו, וטוען כי אין לחסום את דרכו מפאת מצבו הרפואי הכלכלי הקשים.

2.

המשיבה 1 מתנגדת לבקשה. המשיבה 1 מתארת את השתלשלות האירועים שהובילה להגשת הבקשה דנן ואת מחדליו הדיוניים של המבקש. כן טוענת המשיבה 1 כי התנהלותו של המבקש נגועה בחוסר תום לב שכן הוא ניצל את הגשת הבקשה שבכאן לקבלת ארכה להגשת סיכומיו בבית המשפט קמא, ובנוסף הבקשה כוללת עובדות בלתי מדוייקות. המשיבה 1 מוסיפה וטוענת כי סיכויי ההליך לגופו נמוכים; כי אף אם תותר הגשתו אין בידי המבקש לשוב ולעתור להפחתת העירבון או להמרתו בהתחייבות עצמית, שכן בעניין זה קיים מעשה בית-דין; וכי מכל מקום היה באפשרותו של המבקש להפקיד עירבון בהליך.

יצויין כי עד למועד זה לא הגיש המשיב 2 תגובה לבקשה, ובנסיבות העניין הועבר התיק לעיוני למתן החלטה.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר למתן הארכה המבוקשת.

נקודת המוצא היא כי הנטל על המבקש להוכיח "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת להגשת ההליך. כידוע, הדרישה ל"טעם מיוחד" נועדה לאזן בין האינטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על ההחלטה שניתנה בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין האינטרס של המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכותו וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור; את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור, כאשר ככלל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום צפייתו הסבירה של מבקש הארכה; ולצד אלה יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על ההחלטה, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך (ראו בש"א 1364/10

פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (לא פורסם, 21.4.2010)).

במקרה שבפנינו מוש כים מספר שיקולים לדחיית הבקשה. ראשית, טענתו של המבקש כי בתקופה שחלפה מאז יולי 2012 חלה התדרדרות במצבו הרפואי, הכלכלי והנפשי ועל כן לא הופקד על ידו העירבון שנקבע ברע"א 5174/12 ולא הוגשה על ידו בקשה לעיון חוזר בהחלטה שלא להיעתר לבקשתו להפחתת סכום העירבון, לא גובתה באסמכתאות כלשהן התומכות בה (וזאת בניגוד למצוין בבקשה גופה). כמו כן, המבקש מיוצג ולכל הפחות היה בידי בא-כוחו להגיש הודעה בדבר מצבו הנטען של מרשו ולבקש מתן ארכה להפקדת העירבון, אך הדבר לא נעשה, וזאת ללא כל הסבר. בנוסף, הבקשה להארכת מועד, שבמהות הדברים כמוה כבקשה להחייאתו של ההליך שנמחק, הוגשה כחודש ומחצה לאחר מתן ההחלטה בדבר מחיקת ההליך ובבקשה לא ניתן כל הסבר לשיהוי זה בהגשתה על ידי בא-כוחו, ואין להתעלם בהקשר זה מן הזמן הרב שחלף מאז ניתנו החלטות הביניים נשוא ההליך ומן העיכוב אשר נגרם בגין האמור בניהול ההליך בבית המשפט המחוזי כמתואר בתגובת המשיבה 1. לכל אלו יש להוסיף כי עניינו של ההליך לגופו הוא בהשגה על החלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול ההליך בפניה, וכידוע ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות כגון דא (ראו רע"א 546/11 - מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל נ' אליקים בן ארי בע"מ , פסקה 7 (לא פורסם, 25.7.2011)), ומשכך לא ניתן לומר כי סיכויי ההליך, כשלעצמם, מצדיקים את מתן הארכה המבוקשת. ולבסוף - המבקש מעוניין לעתור נגד החלטות ביניים של בית המשפט המחוזי, ומשכך בדחיית הבקשה שבפניי אין כדי לחסום את דרכו מהעלאת טענותיו והשגותיו לגביהן במסגרת ערעור אותו יוכל להגיש, אם יחפוץ בכך, על פסק הדין אשר יינתן בסיומו של ההליך.

נוכח משקלם המצטבר של טעמים אלו כולם איני רואה לנכון להיעתר לבקשה להארכת מועד, והיא נדחית, אפוא.

בנסיבות העניין, ולו לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.