פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
7802/12 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשת:
ישיבה וכולל אבן חיים
נ ג ד
המשיבים:
1. צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ
2. עו"ד שלמה ולד
3. גד נצרת בע"מ
4. מצודת עכו גד בע"מ
בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף. פסק-הדין של בית המשפט העליון, נשוא הבקשה, ניתן ביום 5.9.2012 (ע"א 4445/10 ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ ). ביסוד הבקשה טענתה של המבקשת כי פסק-הדין לא נודע לה – וביתר דיוק, למנהלהּ – עד לא מכבר.
דין הבקשה להידחות.
לפי תקנה 4 ל תקנות סדר הדין בדיון נוסף , התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין (ולא מיום המצאתו). "פרק הזמן הקצר" – כך נפסק – "כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" (בש"א 7155/06 יונה נ' עו"ד יניב אינסל (לא פורסם, 3.10.2006)).
הנה כי כן, בענייננו המועד האחרון להגשת ההליך חל בתאריך 20.9.2012. הבקשה שלפניי, מיום 29.10.2012, הוגשה אפוא באיחור משמעותי ביותר, ולכך נפקות רבה במיוחד כשמדובר בהליך של בקשה לדיון נוסף. זאת ועוד, גם הנימוק לאיחור אינו משכנע דיו, ומכל מקום משקלו אינו גדול. ראשית , המבקשת הייתה ועודנה מיוצגת על-ידי עורך-דין. מן הבקשה עצמה עולה שפסק-הדין הומצא לעורך-הדין, אך לא נמסר באיזה תאריך. שנית , גם אם מנהלה של המבקשת לא ידע על פסק-הדין מחמת שהותו בחוץ-לארץ במהלך חלק מן התקופה שלאחר פסק-הדין, אין בכך משום נימוק מספק למתן ארכה. ברור שהאחריות לגבי התקשורת בין בעל-דין לבין עורך-דינו, לרבות לצורך יידוע על מתן פסק-דין, מוטלת עליהם, ותקלה במישור זה אינה מהווה, ככלל, "טעם מיוחד" למתן ארכה. עוד אוסיף כי אף מאז חזרתו של מנהל המבקשת מחוץ-לארץ חלפה תקופה ממושכת עד שהוגשה הבקשה שלפניי.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו בחשוון התשע"ג (31.10.2012).
גיא שני
ר ש ם