בש"א 7847/18 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי זיו מיום 6.9.2018 בבש"א 1402/18.

1.

ביום 18.2.2018 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( ע"ר 19370-07-17, השופטת ש' דותן ) מיום 10.1.2018. במסגרת אותו פסק דין, נדחה ערעורו של המערער על החלטה שלא להאריך מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה.

2.

ביום 20.2.2018 דחה הרשם את בקשת המערער, לאחר שנקבע כי לא התקיימו נסיבות המצדיקות היענות לה. זאת, הן בשל סיכויי בקשת רשות הערעור הנמוכים והן כי לא נמצאה בנימוקי המערער הצדקה מבוררת לאיחור בהגשה. בקשה לעיון חוזר מיום 7.8.2018, ובקשה חוזרת בעלת אופי דומה מיום 4.9.2018 – נדחו אף הן על ידי הרשם. מכאן לערעור שלפנַי, במסגרתו נטען כי שגה הרשם בהחלטותיו שכן כל עיכוב שאירע לא התרחש באשמת המערער. עוד טען המערער כי נגרם לו "עוול משפחתי".

3.

דין הערעור להידחות. הערעור אינו מגלה כל עילה להתערבות בהחלטת רשם בית משפט, אשר מוקנה לו שיקול דעת רחב בעניינים מסוג זה (בש"א 8158/17 גורני נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון , פסקה 9 (26.10.2017); בש"מ

6039/18 בצלאל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ירושלים , פסקה 8 (17.10.2018)). גם לגופו של עניין, המערער לא הצביע על נימוקים המצדיקים היענות לבקשתו, ואין במסמכים הרפואיים שצורפו על ידו כדי לסייע לו. בצדק גם נתן הרשם דעתו לסיכויי ההליך העיקרי הנמוכים ואף הקלושים, שעה שההליך אותו מבקש המערער לנקוט, הוא בקשת רשות ערעור על פסק דין במסגרתו נדחה ערעור על החלטה שלא להאריך מועד להגשת ערעור (ראו למשל: רע"א 11470/07 שבת נ' עזבון טובה בלומנפלד ז"ל (13.7.2008)).

הערעור נדחה.