בש"א 7857/98זאב כהן נ. מנהל מס שבח מקרקעין מחוז תל-אביב

בקשה להעברת מקום דיון.

1.העוררים שבפני היו שותפים בנכס מקרקעין. עורר מס' 1 ביקש את פירוק השיתוף. בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, בהחלטתו מיום 3.1.96, פירק השיתוף על דרך מכירה באולם בית המשפט. בשלב מסויים, הוציא המשיב שומה לענין מס שבח. העוררים השיגו על שומה זו. השגותיהם נדחו. הם הגישו עררים נפרדים (ע"ש 456/98, 457/98, 3440/98) לוועדת הערר שלפי סעיף 88 לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג1963- (להלן: החוק) בתל-אביב-יפו.

2.ביום 30.11.98 הובאה בפני בקשתו של נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפ לקביעת מקום הדיון בתיק במחוז אחר. כך, שכן שני השופטים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שהם בעלי מינוי שפיטה לפי החוק, פסלו עצמם מלישב בתיקים אלו. טעם הפסילה הוא, שעורר מס' 1 היה חבר במשך שנים רבות (כנציג הציבור) בועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

3.בהחלטתו של כב' המשנה לנשיא, ש' לוין (מיום 16.12.98), נתבקשה תגובת בעלי הדין באשר לבקשה לקביעת מקום הדיון. המשיב והעורר מס' 3 ביקשו, כי נוכח נסיבות הענין יהיה הדיון בעררים בפני ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. גם עורר מס' 2 הסכים לקביעת מקום השיפוט כאמור.

4.עורר מס' 1 מתנגד להעברת הדיון מוועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. הגם שאין הוא מכחיש את עילת הפסלות של חברי ועדת הערר, הרי שלשיטת העורר אין להעביר את הדיון במקרה דנן וזאת בשל חוסר סמכות לעשות כן. אמנם בראש ועדת הערר עומד שופט (סעיף 89 לחוק) וניתן לערער על החלטותיו בפני בית המשפט העליון (סעיף 90 לחוק), אולם אין בכך כדי להקנות סמכות להעברת מקום הדיון שכן אין המדובר ב"בית משפט", כאמור בסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. (להלן: חוק בתי המשפט) הסמכות, על כן, נתונה רק לוועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שכן במחוז זה מצויים משרדיו של המשיב.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להעברת מקום הדיון להתקבל. אכן, אין בחוק הוראה מפורשת המסמיכה העברת מקום הדיון. על פי לשונו, סעיף 78 לחוק בתי המשפט, אינו חל לכאורה בנסיבות המקרה שכן וועדת הערר שלפי החוק איננה "בית משפט". אולם, נחה דעתי כי גם בהיעדרה של הוראה מפורשת בנדון ישנה סמכות להעביר מקום הדיון במקרה שבפני, וזאת מכוח היקש כאמור בסעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התש"ם1980- (ראו: ע"א 3622/96 אברהם חכים נ' קופת חולים "מכבי" , פ"ד נב(2) 638; והשוו: בש"א 5612/90 אנג'ל נ' בודסקי (לא פורסם)). במקרה שבפנינו אין חולק, כי כל השופטים שמונו לדון על פי החוק בוועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, פסלו עצמם מלישב בדין עקב היכרות רבת שנים עם עורר מס' 1. בנסיבות אלו, אין מקום לקיום הדיון בוועדת הערר בתל-אביב אלא יש להעבירו למחוז אחר. היעדרה של הוראה מפורשת לענין זה בחוק אינה אלא חסר, שהשלמתו על דרך היקש מתבקשת מתכליתו של החוק. תכלית זו, כמו גם תכליתו של סעיף 78 לחוק בתי המשפט, היא להעניק ליושב בדין סמכות - במקרים מסוימים - לקיים דיון במקום אחר מזה שבו מצויה הסמכות המקומית ברגיל. זאת ועוד: על פי סעיף 77א לחוק בתי המשפט, ניתן לבקש פסילתו של שופט מלישב בדין, אם ישנו חשש ממשי למשוא פנים. במקרה שבפנינו, פסלו עצמם כל השופטים היושבים בוועדה, מלישב בדין בעניינו של עורר מס' 1. אכן, קבלת טענת הפסלות אינה אלא העברת התיק לדיון בפני שופט אחר. ודוק: ספק אם הוראה זו חלה גם על שופט בשיבתו כחבר בועדת ערר על פי החוק. מבלי להכריע בענין זה לגופו, ברי כי המקרה שבפנינו ונסיבותיו הייחודיות - מחייבים את העברת מקום הדיון לוועדת ערר, שאין לכל השופטים היושבים בה היכרות כה קרובה עם עורר מס' 1, שמשמש, כאמור, נציג ציבור בוועדה. מסקנתי היא, כאמור, כי מכוח היקש מסורה בידי סמכות להעביר מקום הדיון במקרה זה.

על כן, ונוכח הסכמת העוררים 2 ו3- וכן האמור בתגובת המשיב, מוחלט בזה, כי הדיון בתיקים שבפני יועברו לוועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, וידון שם.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.