בש"א 7999/10 יעקב אליאס נ. בנק הפועלים בע''מ

המערער הגיש לבית משפט זה ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל בבאר שבע,

ע' כפכפי , שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו

(ע"א 6148/10). עם הגשת הערעור, הגיש המערער בקשה לפטור מתשלום אגרה.

ביום 19.9.2010, קבע הרשם ג ' שני , כי אין הצדקה לפטור את המערער מאגרה לאחר שהתרשם כי אין בערעור עילה מספקת ומבוססת. יחד עם זאת, קבע הרשם כי לאור מצבו הכלכלי הנטען של המערער, יופחת סכום האגרה ל-300 ש"ח, וכן הטיל עליו להפקיד עירבון בסכום מתון של 3,000 ש"ח. בקשת המערער לעיון מחודש בהחלטה זו נדחתה על ידי הרשם.

מכאן הערעור שבפניי, בגדרו טוען המערער כי שגה הרשם משהחליט שלא לפטור אותו מתשלום אגרה, וכן שיש לפטור אותו אף מתשלום העירבון (וזאת למרות שהדבר כלל לא נתבקש בבקשתו הראשונה). לטענת המבקש, עילת הפסלות לה הוא טוען בערעורו המקורי מוצקה ומעוגנת, בין היתר לאור העובדה שכנגד רשם ההוצאה לפועל הוגשו תלונות משמעתיות ואף פליליות.

דין הערעור – להדחות.

אקדים ואומר כי הלשון בה נוקט המערער הן בערעורו המקורי, והן בערעור על החלטת כבוד הרשם, מתלהמת ופוגענית ומקומה לא יכירנה בגדרם של כתבי בית-דין. לגופו של עניין, לאחר עיון במסמכים שהציג המערער, וביניהם פטורים והקלות שונות להם זכה בשל מצבו הכלכלי בעבר, נראה כי בדין הפחית הרשם מסכום האגרה שהיה על המערער לשלם. יחד עם זאת, דלות כלכלית אינה השיקול היחיד שעל בית המשפט לשקול בעת מתן פטור, באשר מצטרף לכך גם השיקול בכללו נבחנים סיכויי ההצלחה של ההליך וחוזקה של העילה (תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007). ברם, לאחר שבחנתי את ערעור הפסלות שהגיש המבקש, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין – נראה כי סיכויי הצלחתו אינם על הצד הגבוה. למעלה מן הצורך אוסיף, כי המערער שטען כי כנגד רשם ההוצאה לפועל הוגשו תלונות כאלו ואחרות, צירף לערעוריו רק תלונות שהגיש הוא עצמו , ואשר לא ציין מה עלה בגורלן. בכך, ואף בטענותיו האחרות של המערער, אין די בכדי להקים את העילה הנדרשת על פי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, על פיה המבחן לפסלות שופט הוא חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים. משאלו הם פני הדברים, אף החלטתו של הרשם באשר לסכום העירבון שעל המערער להפקיד בעינה עומדת.

סוף דבר – הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. האגרה תשולם והעירבון יופקד תוך 10 ימים ממועד המצאת פסק הדין למערער, שאם לא כן – יימחק ההליך או יידחה, לפי העניין, ללא הודעה נוספת.