פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
8105/07 - א'
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקש:
ליאוניד טריגור
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון
2. בנק המזרחי טפחות בע"מ
בקשה להארכת מועד להגשת דיון נוסף
החלטה
לפני בקשה להארכת מועד להגשת דיון נוסף.
1.
ההליך נסוב על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 9737/05 אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בו נדחתה על הסף תובענה שהגיש המבקש נגד המשיבים על בסיס של היעדר יריבות והתיישנות עילה. פסק הדין ניתן במהלך פגרת הקיץ ביום 23.8.07. ביום 16.9.07 סירבה מזכירות בית המשפט לקבל את העתירה לדיון נוסף ועל כן ביום 25.9.07 הוגשה הבקשה שלפני. לטענת המבקש, האיחור נבע מכך שהוא ובא כוחו טעו לחשוב כי תקופת הפגרה אינה באה במניין הימים הקבועים בדין להגשת דיון נוסף. סיבה נוספת לאיחור היא כי המבקש פעל לאיתור מסמכים שהוחזקו על ידי המשיבים ונדרשו לצורך הגשת הבקשה. המשיבים מתנגדים לבקשה.
2.
המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הינו 15 יום מעת מתן פסק הדין (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, תשמ"ד-1984). הרשם רשאי להאריך את המועד אם הראה המבקש טעם מיוחד לכך. מנין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו, בין אם נכחו בעלי הדין כאשר ניתן פסק הדין ובין אם לאו (ראו: בש"א 652/00 שפיגל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , תק-על 2000(1), 1029). פרק הזמן הקצר, כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של ההליך. כמו כן, לאור אופיו של ההליך, הכלל הוא שיש לנהוג גישה קפדנית ומצמצמת בבקשות להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף, כדי למנוע השהיית תוקפו של פסק דין סופי.
3.
בענייננו, העתירה לדיון נוסף הוגשה באיחור מתוך סברה מוטעית כי תקופת הפגרה אינה באה במניין הימים. טעות זו של בא כוח המבקש אינה טעות בלתי נמנעת באופן סביר, שכן היא מתייחסת לעניינים מוש רשים וידועים, אשר נקבעו בתקנות ובהלכה הפסוקה לפני זמן רב. בהתחשב בכך, ובסיכוייו הקלושים של הליך הבקשה לדיון נוסף, אשר עולים מעיון בפסק הדין נשוא הבקשה שלפניי, לא מצאתי מקום למתן הארכה המבוקשת.
הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' בכסלו תשס"ח
(12.11.2007).
גאולה לוין
ר ש מ ת