פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
8267/18
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערערת:
בוטיק - שימור מבנים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
מ.ע.ג.ן
-
יעוץ וניהול נכסים בע"מ
2. מ.ו השקעות בע"מ
3. ד"ר משה וינברג ,עו"ד
ערעור על החלטת רשם
בשם המערערת:
עו"ד צביקה
מצקין
; עו"ד אלרן שפירא בר-אור
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי זיו מיום 13.11.2018 בע"א 2935/18 (להלן: ההליך העיקרי ), בגדרה נתקבלה בקשת המשיבים לתקן את הודעת הערעור שהגישו בהליך העיקרי.
1.
עניינו של ההליך העיקרי, בתמצית, בהסכם קומבינציה שנכרת בין המערערת ובין המשיבים. על פי הוראות ההסכם, המערערת התחייבה לבצע עבודות בניה ושימור בבניין בבעלות המשיבים. בתמורה לכך הוסכם כי תקבל לבעלותה 25 מתוך 35 דירות בפרויקט. בהתאם לתוספת להסכם, נתנה המערערת הלוואה למשיבים באופן שבו שילמה את היטל ההשבחה שחל על הפרויקט עבור המשיבים. משסברה המערערת כי המשיבים לא מילאו את התחייבויותיהם להשיב הלוואה זו, הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( תא"ק 9255-12-17) תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבים. ביום 19.2.2018 ניתן פסק דינו של רשם בית המשפט, בו נקבע כי דין טענות המשיבים נגד חובת התשלום להידחות ועל כן אין מקום ליתן להם רשות להתגונן. בעקבות כך, ביום 20.3.2018 הגישה המערערת בקשה למתן פסיקתה לפיה על המשיבים לשלם לה סך של 2,593,956 ש"ח. בתגובה, ביום 24.4.2018 הגישו המשיבים תשובה לבקשה ובה דחו את הסכום בו נקבה המערערת. ביום 12.4.2018 הגישו המשיבים ערעור על פסק הדין לבית משפט זה.
2.
ביום 11.10.2018 הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתב הערעור בהליך העיקרי שהוגש ביום 12.4.2018. לטענתם, כתב הערעור המקורי הוגש בטרם קבלת שתי החלטות שיפוטיות נוספות: האחת מיום 11.5.2018, בה אושרה הפסיקתה אשר הגישה המערערת, למעט תיקון קל הנוגע למועד חישוב ריבית והצמדה, בגדרו נתבקשה המערערת להגיש פסיקתה מתוקנת. השנייה מיום 13.5.2018 החותמת את הפסיקתה. המערערת התנגדה לבקשה בטענה כי מדובר בבקשה חסרת תום לב שהוגשה במטרה להשיג יתרון דיוני על ידי עקיפת מגבלות הדין לגבי מועדי הגשת ערעור. בהחלטתו, קבע הרשם כי יש לקבל את בקשת המשיבים, בין היתר מן הטעם שההחלטות השיפוטיות שלובות ושזורות בפסק הדין מושא הערעור וכי יעיל וצודק שמלוא המחלוקת תובא להכרעת ערכאת הערעור. עוד צוין, בשים לב למועד הדיון בערעור ולכך שטרם הוגשו סיכומים מטעם הצדדים שאין בתיקון הודעת הערעור כדי לעכב את הטיפול בערעור. בהתאם לכך, נקבע כי המשיבים יגישו כתב ערעור מתוקן עד ליום 29.11.2018.
3.
נגד החלטה זו הגישה המערערת ערעור המשתרע על פני 30 עמודים ונתמך במאות עמודים נוספים של נספחים. טענות המערערת, בתמצית, הן כי בקשת המשיבים לתיקון הודעת הערעור מהווה, בהיחבא ובחוסר תום לב, בקשה להארכת המועד לערעור על החלטות שיפוטיות, אשר המועד לערעור עליהן חלף זה מכבר. לדבריה, משעה שמדובר, הלכה למעשה, בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הרי שעל פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, יש להיעתר לה רק בהתקיים "טעם מיוחד" לכך, וכזה לא הועלה בבקשת המשיבים. עוד נטען כי להחלטת הרשם יש השלכות רוחב קשות, לפיהן בעלי דין יעשו שימוש לא הגון בבקשות מסוג זה תוך עקיפת סדרי הדין הקיימים. לבסוף, הבקשה לתיקון כתב הערעור הוגשה בחלוף פרק זמן ארוך במיוחד – חמישה חודשים ממועד מתן ההחלטות השיפוטיות ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה.
4.
דין הערעור להידחות אף ללא תגובת המשיבים. לא אחת נקבע, כי לרשם בית המשפט מסור שיקול דעת רחב בעניינים מסוג זה והתערבות ערכאת הערעור תיעשה במקרים חריגים ( בש"א 4946/15 פלוני נ' פלוני
( 20.7.2015)). אף בעניין זה לא מצאתי כל מקום להתערב בהחלטת הרשם. הרשם נתן דעתו לכך כי על מנת לקיים דיון יעיל בכלל המחלוקת בין הצדדים יש להביא בפני ערכאת הערעור את מלוא יריעת המחלוקת וכי אין בקבלת הבקשה כדי לעכב את הטיפול בערעור. הרשם אף התייחס לשיהוי הרב בהגשת הבקשה לתיקון כתב הערעור אך לא מצא כי יש בטעם זה על מנת להצדיק את דחיית הבקשה שכן טרם הוגשו סיכומים מטעם הצדדים ומועד הדיון בערעור קבוע ליום 22.5.2019 (ראו לעניין זה: בש"א 3560/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' וקסלמן
(26.4.2005)).
הערעור נדחה אפוא. משלא נתבקשה תגובה, לא יעשה צו להוצאות.
ניתן
היום, י"ז בכסלו
התשע"ט
(25.11.2018).
ש ו פ ט