פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
827/13 - א'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשת:
דבורה בדיחי
נ ג ד
המשיבים:
1. רונן בצלאלי
2. שרון בצלאלי
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.11.2012 בה קיבל בחלקה בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון והורה על תשלום אגרה והפקדת עירבון בשיעורים מופחתים (מחצית סכום האגרה ועירבון בסך של 60,000 ש"ח), וכן על החלטתו מיום 1.1.2013 בה נקבע כי העירבון יופקד במלואו עד ליום 7.1.2013.
2.
ראשית להחלטתו של בית המשפט קמא מיום 19.11.2012 - המבקשת ציינה כי ההחלטה הומצאה לידיה ביום 10.12.2012, ומכאן כי המבקשת היתה רשאית להגיש בקשה למתן רשות ערעור עליה עד ליום 9.1.2013 וכי הבקשה, אשר הוגשה על ידה ביום 31.1.2013, הוגשה באיחור של כשלושה שבועות.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר למתן הארכה המבוקשת.
מן ההשתלשלות המתוארת בבקשה ובתגובות עולה כי בית המשפט נעתר לבקשת המבקשת לפריסת סכום העירבון לשני תשלומים ולטענתה בתקופה בה היה עליה "להפקיד את העירבון ו/או לערער על החלטת ביהמ"ש" חלתה בשפעת או וירוס. עוד עולה מהחומר שבפניי כי המבקשת בחרה לשוב ולפנות בבקשה לבית המשפט קמא בבקשה נוספת בעניין וביום 1.1.2012 קבע בית המשפט כי העירבון יופקד במלואו עד ליום 7.1.2013. הנה כי כן, העיכוב בהגשת בקשת רשות הערעור נבע למעשה מכך שתחילה בחרה המבקשת לשוב ולפנות לבית המשפט קמא בבקשות לפריסת הסכום ולדחיית הפקדתו, ומשמבוקשה לא ניתן לה במלואו החליטה להגיש הליך ערעורי על ההחלטה המקורית בה נדונה בקשתה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, ולא למותר לציין בהקשר זה כי בקשות לעיון חוזר בהחלטה אין בהן כדי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית. כמו כן אישורי המחלה אשר צירפה המבקשת (בהם לא מצוין במה חלתה) הינם לתקופה שבין יום 30.12.2012 ועד ליום 9.1.2013, וממילא אין בהם כדי ליתן מענה לשאלה מדוע לא הגישה המערערת את ההליך הערעורי מיד לאחר מכן והמתינה שלושה שבועות נוספים, מה גם שבצדק ציינו המשיבים כי ביום 1.1.2012 הגישה לבית המשפט קמא "בקשה להנפקת שובר לתשלום" (שהינה במהותה בקשה להארכת מועד להפקדת העירבון), ולא הבהירה מדוע לא היה באפשרותה להגיש באותו המועד את הבקשה שבפניי, אשר הוגשה על ידה כאמור רק ביום 31.1.2013. לכל אלו יש להוסיף כי עיון בחומר שבפניי מלמד כי לא ניתן לומר שסיכויי בקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום 19.11.2012 מצדיקים, כשלעצמם, את מתן הארכה המבוקשת.
בנסיבות המתוארות ובהינתן השיקולים המנחים לעניין הוכחת קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשתו של הליך (ראו בש"א 1364/10 פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (לא פורסם, 21.4.2010)), איני רואה לנכון להיעתר לבקשה להארכת מועד ככל שהיא נוגעת להחלטת בית המשפט קמא מיום 19.11.2012.
3.
ואולם, מן הבקשה נראה כי המבקשת מעוניינת להשיג גם על החלטת בית המשפט קמא מיום 1.1.2013 בה הורה כאמור כי העירבון יופקד בתשלום אחד עד ליום 7.1.2013 והוסיף כי "לא תינתנה ארכות נוספות". המבקשת לא ציינה באיזה מועד הומצאה החלטה זו לידיה, אך משהבקשה שבפניי הוגשה 30 ימים מיום מתן ההחלטה הרי שהבקשה הוגשה בתוך המועד אשר היה נתון למבקשת להשיג עליה, ובהינתן האמור רשאית המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור עליה, ועליה בלבד.
4.
סיכומם של דברים - הבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט קמא מיום 19.11.2012 נדחית, ואילו הבקשה ככל שהיא נוגעת להחלטה מיום 1.1.2013 מתקבלת.
בקשת רשות הערעור שצורפה לבקשה להארכת מועד שבפניי מופנית בעיקרה כלפי החלטתו של בית המשפט קמא מיום 19.11.2012 ועל כן אם המבקשת אכן חפצה להשיג על ההחלטה מיום 1.1.2013 היא רשאית להגיש הליך מתאים המופנה כלפי החלטה זו בלבד וזאת בתוך שבעה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיה. ככל שתגיש המבקשת הליך כאמור תציין את מתן הארכה בפתח ההליך ותצרף החלטתי כנספח, והמזכירות תתייקה בתיק השופט.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר לצדדים החלטתי זו, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, כ"ז בניסן תשע"ג (7.4.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת