בש"א 8317/17 מדינת ישראל-משטרת ישראל נ. עידן מור

לפניי בקשה להעברת מקום דיון ב-ת"א 67709-06-17 מבית משפט השלום בחיפה לבית משפט השלום בירושלים. המדובר בתביעה בגין נזקים נפשיים וממוניים שלטענתו של המשיב נגרמו לו כתוצאה ממעשיהם ומחדליהם של המבקשים 2 ו-3 המועסקים על ידי המבקשת 1. לטענת המבקשים, בית משפט השלום בחיפה נעדר זיקה מהותית לתביעה ויש להעביר את מקום הדיון לירושלים משום ששם התרחש האירוע שבעניינו הוגשה התביעה ומשום שהמבקשים 2 ו-3 עובדים בירושלים ומתגוררים בסביבתה. כן נטען כי שני תיקים נוספים שנוגעים אף הם לאירוע שביסוד התביעה נושא בקשה זו, הוגשו ונדונו בבתי משפט במחוז ירושלים ונוהלו על ידי פרקליטות מחוז ירושלים (פ"ל 5302-04-14 ו-ת"פ 47472-02-15). עוד טוענים המבקשים כי מקום עבודתם של כל הגורמים והעדים הרלוונטיים לתביעה הוא בירושלים וקיום ההליך בחיפה יחייב את הגעתם לחיפה לישיבות מקדימות ולדיונים, דבר שיכביד עליהם שלא לצורך.

המשיב טוען מנגד לשיהוי בהגשת הבקשה, שכן התיק נמצא בטיפולה של פרקליטות מחוז חיפה מחודש אוגוסט השנה, אך הבקשה הוגשה רק כעת. עוד טוען המשיב כי כתב הגנה מטעם המבקשים טרם הוגש, וכי העברת מקום הדיון תהא כרוכה בהעברת הטיפול בתיק לפרקליטות מחוז ירושלים – דבר שיגרום עיכוב נוסף בהגשת כתב ההגנה מטעם המבקשים ולהתמשכות ההליך. לטענת המשיב, הלה בחר להגיש את התביעה בחיפה משום שזו עיר גדולה ונגישה; משום ששם מקום מושבם של עדים פוטנציאליים מטעם המשיב; משום שהמשיב גדל בחיפה ורואה בה את ביתו; ומשום שמשרדם של באי-כוח המשיב בעיר חיפה. כן נטען כי בתיק עתידים להעיד שוטרים בימ"ר ירושלים ועובדים נוספים במחוז ירושלים של המשטרה המופיעים באופן תדיר לפני בתי המשפט במחוז ירושלים ולא מן הנמנע כי קיימת היכרות קודמת, גם אם מקצועית בלבד, בין שופטי בית משפט השלום בירושלים לבין אותם עדים. המשיב מבקש להותיר את הדיון בתובענה בחיפה על מנת להבטיח "משפט ניטרלי והוגן", כלשונו; ואולם ייאמר כבר כעת ביחס לטענה זו, כי היא אמירה בעלמא ודינה להידחות.

לטענת בא-כוח המשיב, משפנה אליו בא-כוח המבקשים וביקש את עמדתו ביחס להעברת הדיון, טרם שהוגשה הבקשה לבית משפט זה, הציע המשיב להעביר את הדיון בתובענה מחיפה לתל אביב – ולדבריו הצעה זו עודנה על הפרק. בהחלטתי מיום 16.11.2017 הוריתי למבקשים להגיש את תגובתם להצעת המשיב. ביום 27.11.2017 נתקבלה תגובתם של המבקשים ובה נטען כי עובר להגשת הבקשה להעברת מקום הדיון אכן הציע המשיב לקיים את הדיון בתל אביב. המבקשים הודיעו לבא-כוח המשיב כי הצעתו תבחן על ידי הגורמים הרלוונטיים; כן הובהר לבא-כוח המשיב כי בחינת ההצעה לא תעכב את הגשת הבקשה וזאת במטרה שלא לפגוע בלוחות הזמנים הקבועים בתביעה ועל מנת שלא ייטען כי נפל שיהוי בהגשת הבקשה – כפי שאמנם נטען. לגופם של דברים טוענים המבקשים כי הם מתנגדים להעברת הדיון לתל אביב משום שכפי שכבר צוין, מירב הזיקות ומאזן הנוחות נוטים במובהק לירושלים, ומבחינת היעילות והחיסכון בזמן ובמשאבים אין הבדל של ממש בין ניהול התביעה בתל אביב לבין ניהולה בחיפה; נגד המשיב התנהלו מספר הליכים בעקבות האירועים שבבסיס הבקשה – כולם התנהלו בירושלים והמשיב לא הלין על ניהול ההליכים בעיר ולא הגיש בקשה להעברת מקום הדיון באיזה מההליכים; בהתייחס לטענתו של המשיב כי יש להעביר את מקום הדיון מירושלים על מנת להבטיח משפט ניטרלי, נטען כי הדברים אינם ראויים וכי חבל שהועלו על הכתב.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת מקום הדיון להתקבל. כפי שנפסק לא אחת, הסמכות לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, היא להעביר את מקום הדיון בעניין מסוים למחוז אחר, חרף קיומה של סמכות מקומית הנתונה לבית המשפט המקורי, ולא בשל היעדרה של זו (בש"א 2126/13 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' וקנין (24.3.2013); בש"א 4385/12 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אלאטרש

(11.6.2012)). לגופו של עניין, דומה כי מירב הזיקות נתונות למחוז ירושלים; זאת מאחר ששם התרחש האירוע נושא התביעה ומשום שנראה כי זה גם מקום מושבם או עבודתם של מרבית העדים הרלוונטיים.

בהינתן האמור לעיל, ומשטרם התקיימו דיונים בתובענה , הבקשה מתקבלת והדיון ב-ת"א 67709-06-17 יועבר מבית משפט השלום בחיפה לבית משפט השלום בירושלים.