בש"א 8391-22 בש"א 8391-22

1.לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), להעברת מקום הדיון בת"א 2377-10-22 מבית משפט השלום בראשון לציון לבית משפט השלום באילת.

2.כעולה מן הבקשה ונספחיה, המבקשת מפעילה בית מלון בעיר אילת. על פי הנטען בכתב התביעה, המשיב, תושב ראשון לציון, ביצע הזמנת חופשה באתר האינטרנט של המבקשת, אך עם הגעתו לבית המלון, גילה כי "נפל קורבן למצגי שווא ולפרסומים כוזבים". בהמשך לכך, הגיש המשיב תביעה לבית משפט השלום בראשון לציון בעילת הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ודינים אחרים.

3.בבקשה דנן טוענת המבקשת כי המלון נמצא, כאמור, בעיר אילת, וכי "עדי הנתבעת, אשר באו בדין ובדברים עם התובע עם הגיעו לבית המלון כולם תושבי העיר אילת". בנסיבות אלו, סוברת המבקשת כי חרף קיומה של סמכות מקומית "פורמלית" לבית משפט השלום בראשון לציון, מירב הזיקות בעניין נושא התובענה נתונות לבית משפט השלום באילת. בהקשר זה מוסיפה המבקשת כי קרבתו של בית משפט השלום בעיר לבית המלון תאפשר לבית המשפט להתרשם באופן בלתי אמצעי מבית המלון.

4.המשיב מתנגד לבקשה. לעמדתו, אין חולק כי בית משפט השלום בראשון לציון קנה סמכות מקומית לדון בתביעה, וזאת מכוח תקנה 7(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), הקובעת כדלקמן: "כתב תביעה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט יוגש לבית המשפט שבמחוז שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או התובע". בתוך כך, טוען המשיב כי תקנה זו נועדה להקנות לתובע הטוען כי נפגע מפרסום אינטרנטי יתרון בבחירת המקום בו תידון תביעתו. עוד מוסיף המשיב כי "על חברה המפעילה בית מלון בעיר אילת, אשר פונה לקהל צרכנים רחב, מכל רחבי הארץ, לקחת בחשבון נשיאתה בנטל הוצאות משפט מקום שבו מוגשת נגדה תביעה צרכנית".

במישור מאזן הנוחות, נטען בתגובה כי הבקשה נעדרת פירוט לעניין שמות העדים הנדרשים להעיד; כי המשיב ואשתו, אשר מתגוררים בראשון לציון, צפויים להעיד בהליך; וכי ספק אם בית המשפט יידרש לבקר בבית המלון לצורך מתן הכרעה במחלוקת בין הצדדים.

5.לאחר עיון, לא ראיתי להיעתר לבקשה.

כידוע, המבחן להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט הוא מבחן מאזן הנוחות של הצדדים להליך. נקודת המוצא היא שהתובע זכאי לכך שתביעתו תתברר בבית המשפט מוסמך שבו הוא בחר להגישה. על מנת להצדיק את העברת הדיון מבית משפט אחד למשנהו, בניגוד לרצונו של התובע, על מבקש ההעברה מוטל הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת מקום הדיון.

בענייננו, סבורני כי המבקשת לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת מקום הדיון. מהבקשה ומהתגובה לה עולה כי הפרסום בוצע ברשת האינטרנט, וכי העדים הפוטנציאליים מתגוררים הן באילת והן בראשון לציון. בהקשר זה יוער כי טענת המבקשת, לפיה "עדי הנתבעת, אשר באו בדין ובדברים עם התובע עם הגיעו לבית המלון כולם תושבי העיר אילת" נטענה באורח כללי, ולא ברור ממנה האם מדובר בכל העדים הרלוונטיים להליך.

התמונה המצטיירת היא שאי-הנוחות הנגרמת למבקשת מקיום הדיון בראשון לציון אינה עולה באופן מובהק על אי-הנוחות שתגרם למשיב באם הדיון יועבר לאילת.

למעלה מן הצורך, אעיר כי לשיטתי, יש טעם של ממש גם בטענת המשיב, לפיה כאשר עסקינן בתביעה צרכנית מהסוג המתואר – דהיינו, תביעה שעניינה מצג שווא בפרסום אינטרנטי – הנטייה להעברת הדיון למקום הנוח יותר לנתבע ונוח פחות לתובע, הינה פחותה (וזאת, בהתחשב, כמובן, בכלל נסיבות העניין).

סוף דבר: הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 1,700 ש"ח.