בש"א 8637/12 א.סיניבר ושות' מהנדסים בע"מ נ. המחדש תעשיות קמן (2006) בע"מ

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, שעניינה בקשה שהגישו המבקשות למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים. בהחלטתו הורה בית המשפט על גילוי חלק מן המסמכים שהתבקשו אך לגבי חלקם נדחתה הבקשה.

ההחלטה ניתנה ביום 28.8.2012 וביום 28.10.2012 הגישו המבקשות בקשה לעיון חוזר בהחלטה, אך זו נמחקה בו ביום תוך שבית המשפט קבע כי זו "מבוססת על נימוקים 'ערעוריים' ולא על שינוי נסיבות'. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 29.11.2012, והמבקשות עתרו להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור עד ליום 10.12.2012. הטעם אותו העלו המבקשות להארכת המועד המבוקשת הוא קשיים כלכליים אליהם נקלעו ושבעקבותיהם נמכרו כל נכסיהן לחברה אחרת, שקיבלה על עצמה גם את מחויבויותיהן ל גבי התביעה נשוא ההליך. כן מציינות המבקשות כי המותב הדן בתביעה הוחלף; כי החלטת בית המשפט בבקשתן לעיון מחדש בו נקבע כי עליהן להשיג על ההחלטה בדרך של ערעור הגיעה לידי בא-כוחן ביום 29.11.2012 (ככל הנראה כוונתן ליום 29.10.2012); וכי בשל המצב הבטחוני באזור הדרום לא פעל משרדו של בא-כוחן כעשרה ימים במחצית השניה של חודש נובמבר 2012.

2.

המשיבים מתנגדים לבקשה, בהדגישם כי בניגוד לעולה מקריאת הבקשה יש למנות את מניין הימים להגשת בקשת רשות הערעור מן המועד בו התקבלה ההחלטה בבקשה לגילוי מסמכים ולא ממועד ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. עוד טוענים המשיבים כי הבקשה אינו מעלה כל "טעם מיוחד" המצדיק להיעתר לה וכי לא מפורטים בה סיכויי ההליך.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר למתן הארכה המבוקשת.

נקודת המוצא היא כי הנטל על המבקש להוכיח "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשתו של הליך. כידוע, הדרישה ל"טעם מיוחד" נועדה לאזן בין האינטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על ההחלטה שניתנה בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין האינטרס של המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכותו וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור; את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור, כאשר ככלל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום צפייתו הסבירה של מבקש הארכה; ולצד אלה יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על ההחלטה, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך (ראו בש"א 1364/10 פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (לא פורסם, 21.4.2010)).

במקרה שבפנינו מוש כים מספר שיקולים לדחיית הבקשה.

ראשית, בצדק ציינו המשיבים כי לא אחת נקבע שבהגשת בקשה ל"עיון חוזר" אין כדי להאריך את המועד להגשתו של הליך ערעורי על ההחלטה המקורית שהתקבלה בעניין (ראו למשל:

בש"א 1438/08 ניצולת הקרטל בע''מ נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (20.2.2008)), ומכאן כי יש למנות את המועד להגשת בקשת רשות הערעור מן המועד בו הומצאה לידי המבקשות ההחלטה בבקשתן לגילוי מסמכים. בבקשה שהגישו המבקשות לעיון חוזר צוין על ידן כי ההחלטה הומצאה להן בדואר רשום ביום 19.9.2012, ומכאן כי הבקשה הוגשה בחלוף למעלה מחודש מן המועד האחרון להגשת בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה (בהינתן ימי פגרת הסוכות) ואף התבקשה הארכה של 11 ימים נוספים. לפיכך, משך האיחור בהגשת ההליך הינו ניכר.

שנית, המבקשות לא הבהירו מדוע בקשיים הכלכליים אליהם נקלעו ואשר הובילו למכירת נכסיהם היה כדי לעכב את הגשתה של הבקשה למתן רשות ערעור, ומדוע למצער בקשתן להארכת מועד לא הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשתה, ותמיהה זו עולה בפרט נוכח העובדה שהמבקשות לא טענו שייצוגם הוחלף בעקבות האמור. גם בטענת המבקשות בדבר מצב בטחוני קשה באזור הדרום אין כדי להועיל להן, שכן המדובר באירועים שחלו לאחר חלוף המועד להגשת ההליך.

לבסוף, על פני הדברים לא ניתן לומר כי סיכויי הבקשה למתן רשות ערעור מצדיקים כשלעצמם להאריך את המועד להגשת הבקשה למתן רשות הערעור. בצדק ציינו המשיבים בהקשר זה כי המבקשות לא פירטו את נימוקיהן לבקשה למתן רשות ערעור בבקשה שבפניי, וכי ככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לתחום סדרי הדין, ויפים הדברים גם לגבי החלטות שעניינן גילוי מסמכים (ראו רע"א 624/11 המוטרנות היוונית קתולית נ' נח'לה , פסקה 5 (15.3.2011)).

נוכח משקלם המצטבר של טעמים אלו מצאתי שלא

להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, והיא נדחית, אפוא. המבקשות ישלמו למשיבים הוצאות בסך של 2,000 ש"ח.