פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
8736/08 - א'
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקש:
ח'אלד עתאמנה
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. רו'ח אמיר גולן
בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.
1.
הבקשה נסבה על החלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.6.2007. ההחלטה ניתנה במסגרת תיק פשיטת רגל של המבקש (פש"ר 195/99). בתיק זה ניתן בשנת 2004 פסק דין בו נדחתה בקשה להפטר ובוטלו הליכי פשיטת הרגל, לאחר שבית המשפט קבע כי המבקש מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל ונוהג בצורה חסרת תום לב המבזה את החלטות בית המשפט. בסמוך לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר וביטול פסק הדין ולמתן ארכה להסדרת חובותיו אצל רשויות המס. על פי החלטת כב' השופט כ' סאב, היה על המבקש להמציא מסמכים חסרים. משלא הומצאו המסמכים, נדחתה (ביום 5.1.2006) הבקשה לעיון חוזר. בקשה נוספת מטעם המבקש, בה דרש לחייב את הנאמן לנהל משא ומתן עם רשויות המס בעניין תביעות חוב שהגישו ולחלופין להכריע בתביעות החוב, נדחתה גם היא (ביום 17.9.2006). בהמשך הגיש המבקש שתי בקשות להארכת מועד לביצוע ההחלטה של כב' השופט כ' סעב. הבקשה האחת נדחתה ביום 5.12.2006. הבקשה השנייה נדחתה על הסף ביום 7.6.2007, ועליה נסבה כאמור הבקשה שלפניי.
2.
ביום 22.10.207 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה על ההחלטה הנזכרת (ע"א 8860/07). ביום 26.3.2008 הוריתי על מחיקת הערעור, לאחר שמצאתי כי לא ניתן היה להשיג על ההחלטה – שהינה החלטה דיונית מובהקת, שאינה "צו בפשיטת רגל" ואינה "פסק דין" - בדרך של ערעור בזכות. בשולי הדברים ציינתי כי אין במחיקת הערעור כדי לשלול מן המבקש את האפשרות להגיש בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער, אשר תידון כמקובל.
3.
לאחר כחודש ומחצה, ביום 12.5.2008, הגיש המבקש הליך אותו הכתיר כ"בקשת רשות ערעור", אך הוא נפתח על ידי מזכירות בית המשפט כבקשה להארכת מועד (בש"א 4214/08). נכתב כי "בד בבד מוגשת על ההחלטה [מיום 26.3.2008] בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור" אך בפועל לא צורפה כל בקשה נפרדת. ביום 26.6.2008 דחיתי את הבקשה. ציינתי כי ככל שהמבקש התכוון לכך שיש לראות את הבקשה שהגיש ככוללת בחובה גם בקשה להארכת מועד, הרי שלא ניתן להסתפק בבקשה שהגיש, בה כל הטיעונים נסבים על ההחלטות של בית המשפט המחוזי גופן ואין בהן כל הסבר או נימוק לאיחור בהגשת ההליך. הוספתי כי ככל שהמבקש התכוון לצרף בקשה נפרדת להארכת מועד, הרי שלא עשה כן.
4.
ביום 20.10.2008 שב ופנה המבקש, בשלישית, לבית משפט זה בקשר להחלטה האמורה של בית המשפט המחוזי. פנייתו בזו הפעם הוכתרה כ"בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע". בבקשה טוען המבקש כי הגיש בזמנו ערעור, בסמוך לאחר שנודע לו על ההחלטה. לשיטתו, הוא נהג בתום לב ולא התרשל בעצם הגשת הערעור (במקום בקשת רשות לערער). המבקש הוסיף וטען כי כשהגיש את הבקשה לרשות ערעור (בש"א 4214/08) הוא התעתד להגיש גם בקשה להארכת מועד וזו לא הוגשה בהיסח הדעת. המבקש הדגיש כי "התעקשותו" במיצוי ההליכים נעוצה בכך שהכספים הנמצאים בקופת הכינוס מספיקים לתשלום תביעות החוב שאושרו על ידי המנהל המיוחד, דבר המאפשר למבקש להגיע להסדר עם מס הכנסה ולעמוד בתנאים הקבועים בחוק למתן ההפטר. לדבריו, ייגרם לו עוול אם לא תינתן לו הזדמנות להשלים את הליכי פשיטת הרגל. המשיבים מתנגדים לבקשה.
5.
לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר שלפניי באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. גם אם אניח לטובתו של המבקש, לצורך הדיון שלפניי, כי ההחלטה בבש"א 4214/08 אינה מהווה מעשה בית דין בבקשה להארכת מועד על ההחלטה מיום 7.6.2007 (משום שלמעשה לא התבקשה בה הארכת מועד), הרי שאין בידי להיעתר לבקשה שלפניי. הבקשה הוגשה כששה עשר חודשים לאחר מתן ההחלטה בבית המשפט המחוזי, ולמעלה משנה לאחר שנודע למבקש על ההחלטה. זאת ועוד, הבקשה הוגשה כארבעה חודשים לאחר שנדחתה בקשת המבקש בבש"א 4214/08. המבקש לא נתן הסבר לשיהוי מ מוש ך זה. אין בטענה כי בזמנו הגיש את הערעור בתום לב או בטענה כי בהיסח הדעת לא ביקש ארכה במסגרת בש"א 4214/08 כדי להסביר את העובדה כי המבקש המתין ארבעה חודשים נוספים לפני שהגיש בקשת ארכה. במצב דברים זה, אין בידי לומר כי הבקשה שלפניי מבססת "טעם מיוחד" כמתחייב בדין (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) להארכת המועד.
הבקשה נדחית. המבקש ישלם לכל אחד מן המשיבים שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך 1,000 ₪.
ניתנה היום, י"ג באייר
תשס"ט (7.5.2009).
גאולה לוין
ר ש מ ת