פרטי ההליך
בש"א
876/98 - א'
בפני:
כבוד השופט
א' גולדברג
המערער
:
קריב
אהוד
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערעור
על החלטת רשמת בית המשפט העליון
בבש"א
189/98, מיום 28.1.98 שניתנה
על-ידי
כב' הרשמת מ' אגמון.
החלטה
המערער הגיש תביעה בבית משפט השלום בפתח תקווה בעניין לשון הרע. לאחר שתביעתו נדחתה הגיש המערער בקשה להחזר הפרש של אגרת יתר. בית משפט השלום קבע שהמערער ציין כי מהות התביעה היא כספית והסכום הנתבע הוא 90,000 ש"ח, האגרה נקבעה על פי סכום זה, ואין הוא זכאי לקבל החזר מן האגרה. המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתיק העיקרי בעניין לשון הרע (ע"א 8/96) וערעורו נדחה. המערער הוסיף והגיש בקשה לרשות לערער לבית המשפט המחוזי על החלטתו של בית משפט השלום לעניין החזר האגרה ההחלטה בבית המשפט המחוזי שדחתה את הבקשה
ניתנה ביום 13.7.97 והומצאה למערער, לטענתו, ביום 10.11.97.
היינו, כי המועד להגשת בקשת הרשות לערער היה, אף לגרסת המערער, עד ליום 10.12.97.
ביום 20.11.97 הגיש
המערער לבית משפט זה בקשה להחזר הפרשי אגרת יתר, בהליך שכינה "הליך
השגה", שלטענתו מוגש במסגרת בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי שדחה את הערעור בתיק העיקרי. ביום 21.12.97 קבעה כב' הרשמת א' אפעל-גבאי,
כי הדיון ברע"א 1752/97 (שדן בתביעתו העיקרית של המבקש שנדחתה) הסתיים, וכי
אם המערער מעוניין להשיג על החלטות הערכאות
הראשונות בנושא האגרה, עליו לעשות כן בדרכים הקבועות בדין. על החלטה זו של הרשמת
הגיש המערער ערעור שנדחה בידי כב' הנשיא א' ברק (בש"א 7074/97) מן הטעם כי
מ"שהסתיים הדיון ברשות הערעור וניתן פסק דין, לא יכול עוד המערער להשיג על
החלטות נוספות ומאוחרות יותר של הערכאות הקודמות שדנו בעניינו במסגרת בקשה
זו".
המערער הגיש בקשה
להארכת מועד להגשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, מיום 13.7.97 ובה טען,
כי לא היה מקום להגשת רשות ערעור כל עוד היה הליך "ההשגה" תלוי ועומד
בפני בית משפט זה, וכי יש למנות את הימים להגשת בקשת רשות ערעור מיום שהומצאה
למבקש החלטת הנשיא.
ביום 28.1.98 דחתה
כב' הרשמת מ' אגמון את בקשת המערער היות ולגישתה לא התקיים טעם מיוחד הדרוש לפי
תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, כדי להאריך את המועד להגשת
הבקשה. הרשמת נימקה את החלטתה בכך ש"על המבקש היה לפעול בדרכים הקבועות בחוק
ולהגיש בקשת רשות ערעור. הוא יכול היה לעשות כן, בתוך המועד הקבוע בתקנות, גם לאחר
ההחלטה שנתנה כב' הרשמת. משבחר להמתין הדבר אינו יכול לשמש נימוק להארכת
מועד". עוד קבעה הרשמת הנכבדה, כי בין השיקולים בהחלטה להארכת מועד יש לבחון
את סיכויי ההליך, ובמקרה זה הסיכוי הינו קטן.
לא מצאתי מקום
להתערב בהחלטת הרשמת. לא הייתה מניעה כלשהי כי המערער יגיש את בקשת רשות הערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי במועד, ואין לראות בהליכים השונים אשר נקט בהם, ואשר חלקם
אינו מעוגן בתקנות סדר הדין האזרחי, משום טעם מיוחד להארכת מועד. אף קביעתה של
הרשמת כי סיכויי ההליך קלושים במקרה זה מקובלת עלי, ואיני רואה מקום לשנות ממנה.
הערעור נדחה.
המערער ישלם הוצאות
המשיבה בהליך זה בסך 2,000 ש"ח.
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98008760.
D03