בש"א 8824/08 יהודה שכטר נ. עיריית בת ים

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

ההליך נסב על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 8.9.2008. על פי האמור בבקשה, שהוגשה ביום 22.10.2008, המועד האחרון להגשת ההליך היה 12.10.2008. לדברי המבקש, הוא שלח את הבקשה לרשות ערעור מהעיר כרמיאל לבית המשפט העליון בדואר אקספרס ביום 10.10.2008. על פי פרסומי רשות הדואר, דבר הדואר אמור היה להגיע ביום המחרת, ומכיוון שמדובר היה ביום שישי, צפוי היה המשלוח להגיע ביום 12.10.2008. ואולם, מסיבה שאינה ברורה, הנעוצה בשירותי הדואר, הגיע דבר הדואר למזכירות בית המשפט רק ביום 13.10.2008, כך שחל איחור של יום אחד בהגשת ההליך. המשיבה מתנגדת לבקשה, בציינה כי משלוח כתב בי דין ביום שישי בצהריים באמצעות הדואר מעיר מרוחקת אינו בבחינת אמצעי סביר, כשמדובר יום אחד לפני תום המועד להגשת ההליך.

2.

המועד להגשת בקשה לרשות ערעור קבוע בחיקוק. על כן נדרש טעם מיוחד להארכת מועד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אף כאשר מדובר באיחור קל, לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומו של טעם מיוחד המצדיק מתן אורכה להגשת ההליך (ראו, בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006)). הטעם המיוחד עליו מתבססת הבקשה שלפניי הוא עיכוב בשירותי הדואר. שוכנעתי כי בנסיבות המקרה דנן יש בו כדי להצדיק את הארכה המבוקשת. אומנם, יש ממש בטענת המשיבה כי עיכוב בדואר אינו מהווה, ברגיל "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו, למשל, בש"א 373/06 נחום נ' גל (לא פורסם, 12.2.2006)). יחד עם זאת, המדובר באיחור מזערי של יום אחד בלבד. האיחור נבע מעיכוב בלתי צפוי בשירותי הדואר, כאשר ההליך עצמו נשלח בדואר אקספרס בתוך המועד החוקי להגשתו. המשיבה כלל לא טענה כי הסתמכה על האיחור שחל בהגשת ההליך או שנגרם לה נזק עקב כך. במצב דברים זה, דין הבקשה להארכת מועד להתקבל, תוך חיוב המבקש בהוצאות הליך זה.

המועד להגשת הליך מוארך איפוא עד למועד הגשתו בפועל. המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך 1,000 ₪.