פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
8993/06 - ב'
בפני:
כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ
המבקש:
ציון דדון
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. הרשות לפיתוח אמצעי לחימה
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
החלטה
לפני בקשה למתן ארכה נוספת בת 30 יום להגשת ערעור.
1.
ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר דחה את תביעת המבקש לפצותו בגין רשלנות או הפרה נטענת של התחייבות המשיבה 2. פסק הדין ניתן ביום 12.9.06. ביום 2.11.06 הגיש המבקש בקשה למתן ארכה להגשת ערעור מהטעם שטרם הושלמו הליכי בדיקת זכאותו לסיוע משפטי מהלשכה לסיוע משפטי בחיפה (להלן: הלשכה) . המשיבים הותירה את ההחלטה בבקשה לשקול דעת בית המשפט. בהחלטתי מיום 21.11.06 נתנה ארכה כמבוקש ונקבע כי הערעור יוגש תוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה. ביום 14.1.07 הוגשה בקשה נוספת למתן ארכה מטעם המבקש. לטענת המבקש, ככול שזכור לו, ההחלטה הומצאה לו ביום 11.12.06.
לטענתו, ביום 18.12.06 הוא הופנה על ידי הלשכה לטיפולה של עו"ד אשר החליטה שלא לטפל בתיק. ביום 7.1.07 הונחה המבקש ליצור קשר עם עורך דין אחר, אולם אף עורך דין זה ביקש שלא לטפל בתיק והודיע ללשכה כי עקב עומס עבודתו אין באפשרותו לייצג את המבקש. לפי הנטען, רק ביום 8.1.07 העבירה הלשכה את ייצוגו לידי בא כוחו הנוכחי. לטענת המבקש, למחרת היום הוא נפגש
עם בא כוחו, אולם החומר הרלבנטי היה עדיין נתון בידיה של הלשכה והוא הגיע לידיו רק ביום 11.1.07. לטענת המבקש, הוא עשה כל שלאל ידו על מנת לקבל ייצוג מהלשכה ואולם מסיבות שאינן בשליטתו המינוי הנדרש התקבל רק ביום 8.1.07. המבקש מוסיף וטוען כי הבקשה למתן ארכה הוגשה עוד בטרם חלף המועד להגשת הערעור ולפיכך המשיבים טרם הסתמכו על האיחור שחל בהגשת הערעור. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, אף אם נניח כי החלטת בית המשפט מיום 21.11.06 הומצאה למבקש רק ביום 11.12.06 כנטען, הבקשה הנוספת הוגשה באיחור של ארבעה ימים, לאחר שחלף המועד להגשת הערעור וחלפו ארבע וחצי חודשים מיום מתן פסק הדין.
2.
אקדים ואבהיר כי לפי הנתונים שלפני, החלטתי מיום 21.11.06 הומצאה למבקש
ביום 30.11.06. מכאן, שהבקשה שלפני הוגשה באיחור ניכר. אף אם המבקש טרם היה מיוצג בשלב זה, ברי כי ראוי היה שיגיש בקשה נוספת למתן ארכה בתוך המועד שנקבע להגשת הערעור ולא לאחר שחלף המועד לכך. כמו כן, מעיון בפסק דינו של בית משפט קמא, אין בידי לקבוע, בשלב זה, לצורך ההליך שלפני, כי סיכויי הערעור טובים. חרף האמור, לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. מהבקשה ומהתצהיר שצורף לה עולה כי המבקש פעל בשקידה סבירה לקידום הטיפול בו וכי הטעם העיקרי לאיחור שחל בהגשת הערעור נבע מהעיכוב שחל במינוי עורך דין מטעם הלשכה לצורך ייצוג המערער בערעור. כמובהר בבקשה, המבקש הופנה לשני עורכי דין אשר מטעמים שלהם בקשו להפסיק את מתן השירות המשפטי למבקש, וכי רק בפנייתו השלישית לעורך דין שמונה על ידי הלשכה ניתן לו הייצוג המבוקש. בפסיקה מוכר קיומו של טעם מיוחד במצב בו מתעכב הסדרת הסיוע המשפטי מקום בו בעל דין מעוניין בייצוג משפטי וזכאי לייצוג כזה מעת הלשכה
והעיכוב בהסדרת הייצוג נובע מסיבות שאינן בשליטת בעל הדין
(ראו: בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אהרון אמנון , פ"ד נד(4) 702; בש"א 5591/04 רונן יורם נ' כונס הנכסים הרשמי , תק-על 2004(2), 3265). כאמור, דעתי היא שיש להפעיל אמת מידה זו גם במקרה דנן.
התוצאה היא, שהבקשה מתקבלת. ערעור יוגש תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו. החלטתי תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין בערעור שייפתח.
ניתנה היום, כ"ו שבט
תשס"ז (14.2.2007).
שושנה
ליבוביץ
ר ש מ ת