בש"א 9050/11 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז (כב' הנשיאה גרסטל) מיום 9.10.2011, שניתנה במסגרת בירור תביעה כספית שהגיש המבקש כנגד המשיבים. במהלך בירור התביעה, הגישו המשיבים 1-4 וכן המדינה (המשיבה 5) בקשה למחיקת התביעה כנגד המשיבים 1-4 על הסף, בטענה כי לא מתקיימת עילת תביעה אישית כנגד המשיבים 1-4 בהיותם נושאי מישרה מטעם המדינה, ובטענה כי כל המעשים שיוחסו להם במסגרת תביעת המבקש נוגעים למילוי תפקידם הציבורי. בית-המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה על מחיקת המשיבים 1-4 מכתב התביעה (אשר נותר תלוי ועומד כנגד המדינה וכנגד המשיבה 6). המבקש מעוניין לערער לבית-משפט זה כנגד ההחלטה על מחיקת התביעה כנגד המשיבים 1-4 - החלטה שלפי מהותה היא בגדר פסק-דין. אין חולק כי החלטת בית-המשפט המחוזי הומצאה לידי המבקש ביום 16.10.2011, כך שהמועד האחרון לפי דין להגשת הערעור (בשים לב לימי פגרת הסוכות) היה ביום 4.12.2011 . ההליך שבכותרת הוגש ביום 6.12.2011 , קרי- באיחור של יומיים.

2.

בבקשה להארכת מועד, בתצהיר המשלים וכן בתגובה הנוספת מיום 4.1.2012, טען בא-כוח המבקש כי האיחור בהגשת ההליך נבע מטעות משרדית במניין ימי פגרת חג הסוכות. עוד נטען כי ביום 14.11.2011 יידע בא-כוח המבקש את באי-כוח המשיבים באמצעות משלוח דואר אלקטרוני על כוונת מרשו לערער על פסק-הדין, באופן שלפי הנטען מונע טענת הסתמכות בגין האיחור.

המשיבים בתגובותיהם מתנגדים לבקשת האורכה. לטענת המשיבים, המבקש לא הצביע על "טעם מיוחד" להצדקת האיחור בהגשת ההליך, וסיכויי הערעור "קלושים ואף אפסיים". עוד נטען כי המשיבים 1-4 הסתמכו על כך שעם חלוף המועד להגשת הערעור, תמו ההליכים בעניין התביעה הכספית האישית שהוגשה כנגדם. יצוין כי בתגובתם מיום 4.1.2012 מאשרים המשיבים כי ביום 14.11.2011 הודיע להם בא-כוח המבקש על כוונתו להגיש ערעור, אולם לטענתם משחלף המועד הקבוע בדין להגשת הערעור, התגבשה צפייתם לסופיות ההליך. לפי הנטען, היעתרות לבקשה למתן אורכה להגשת ערעור תפגע במשיבים 1-4, בשים לב להיותם עובדי מדינה שנתבעו באופן אישי בקשר למילוי תפקידם, על המשמעויות הנלוות לכך.

3.

בחנתי את טענות הצדדים על רקע מכלול נסיבות העניין. הלכה פסוקה היא כי אף כאשר מדובר באיחור קל בהגשת ההליך, הארכת המועד לא תינתן כדבר שבשיגרה, ולא – יאבדו המועדים הקבועים בדין מכוחם, וייפגעו אינטרסים ציבוריים חשובים של שמירה על הוודאות והיציבות המשפטית כמו-גם שמירה על השוויון הדיוני. אין ספק, אפוא, כי גם כאשר מדובר באיחור קצר, נדרש מבקש האורכה לבסס "טעם מיוחד" כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו: בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006)). במקרה דנן, טענת המבקש בדבר טעות במניין הימים עקב תקלה משרדית, אינה עולה בגדר נסיבה חיצונית שלא היתה בשליטת בא-כוח המבקש. על דרך הכלל, טעות במניין הימים - בוודאי כאשר מדובר בבעל-דין מיוצג - אינה עולה בגדר "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הליך ערעורי, אף כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.

במקרה דנן,

בא-כוח המבקש הודיע לבאי-כוח המשיבים בטרם חלוף המועד להגשת הערעור, בדבר כוונת מרשו להשיג על החלטת בית-המשפט המחוזי. זאת ועוד; מהתגובות שהוגשו בתיק עולה כי אין ודאוּת בדבר ידיעת המשיבים מלכתחילה, אודות המועד המדויק בו ההחלטה הומצאה כדין לידי בא-כוח המבקש. בהתחשב בכל אלה, ספק אם יש מקום לטענה כי התגבשה אצל המשיבים צפייה ממשית לסופיות הדיון בגין איחור בן יומיים בהגשת ההליך. מכל מקום, לא שוכנעתי כי נגרם למשיבים נזק מהותי בגין האיחור הקצר, כשהוא לעצמו, להבדיל מהפגיעה הנטענת במשיבים מעצם ניהולו של הליך ערעורי בעניינם. אוסיף כי לאחר שעיינתי בהחלטת בית-המשפט המחוזי ובהודעת הערעור שצורפה לבקשה שלפניי, באתי למסקנה כי בנסיבות העניין אין מקום לחסום את הערעור על הסף, ויש לאפשר למבקש להביא טענותיו לפני ערכאת הערעור. למותר לציין כי מהתגובות הרבות (מדי) שהוגשו בתיק, עולה כי המחלוקות בין הצדדים טעוּנוֹת. דווקא משום כך אני רואה להדגיש כי עמדתי לפיה אין לחסום את הערעור על הסף, נוגעת בעיקרה לסוגיות הדיוניות המועלות במסגרת הערעור, ואין בכך כדי להביע כל עמדה בדבר המחלוקת המהותית בין הצדדים לגוף הדברים.

4.

לאחר שקילת מכלול הנתונים שפורטו לעיל, באתי למסקנה כי האיזון המידתי בנסיבות העניין הוא להיעתר לבקשה להארכת מועד, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקש בהוצאות המדינה בגין הטורח שנגרם לה נוכח האיחור בהגשת ההליך, והצורך בהגשת מספר תגובות בהליך זה. בשיעור ההוצאות ראיתי להביא בחשבון גם את העובדה שמלכתחילה הוגשה הבקשה להארכת מועד ללא תצהיר וללא התייחסות לעמדת המשיבים, וזאת בניגוד להסדר הקבוּע בהנחיה 9(א) להנחיות נשיאת בית-המשפט העליון. פגמים אלה ניתנים היו לתיקון בדיעבד, ובהתאם לכך ניתנו החלטותיי בדבר קבלת תגובת המשיבים והגשת תצהיר משלים מטעם המבקש. עם זאת, ראיתי להתחשב בכך במסגרת שיעור ההוצאות בהן יחויב המבקש.

5.

סוף דבר; הבקשה להארכת מועד מתקבלת. עם זאת, תנאי לקבלתה לרישום של הודעת הערעור שצורפה לבקשה שלפניי, הוא הצגת אישור מטעם המבקש למזכירות בית-המשפט תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו, בדבר תשלום הוצאות למדינה (המשיבה 5) בסך 5,000 ש"ח. יצוין כי המשיבה 6 הצטרפה בהסכמה לטיעוני המדינה ולפיכך לא ראיתי לפסוק הוצאות לטובתה.

ככל שההליך העיקרי ייפתח, תדאג המזכירות לתיוק עותק מהחלטה זו בתיקי השופטים שידונו בערעור.