פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון
בש"א
9064/05
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקש:
ניר ברקת
נ ג ד
המשיבות:
1. עירית
ירושלים
2. חברת מוריה בע"מ
3. חברות רמט בע"מ וכור פלדה בע"מ
4. תכנית אב לתחבורה
בקשה לאיחוד דיון
בשם המבקש: עו"ד מרדכי
ורטהיימר
החלטה
התיק הובא בפניי על פי החלטת השופט א' כהן, נשיא בית משפט השלום ירושלים, כדי שיקבע היכן יתקיים הדיון בתיק. בטרם עשיתי כן ביקשתי התייחסות הצדדים לסוגיה.
התובענה, שהוגשה לבית משפט השלום בירושלים, מופנית כנגד העבודות לבניית גשר הרכבת הקלה בכניסה לעיר (ת.א. 9406/05). התובענה הוגשה מטעם מספר חברי מועצת העיר ירושלים וכמה מאות אזרחים המתגוררים בבניינים אשר בקרבתם נבנה גשר הרכבת הקלה. התובענה הוגשה לאחר שתובענה דומה באותו נושא (ת.א. 9315/05) נמחקה על ידי התובעים. אחת התובעות בתובענה המקורית הייתה רעייתו של שופט המכהן בבית משפט השלום בירושלים, המתגוררת בקרבה לגשר. בתובענה החדשה אין היא נמנית על בעלי הדין. יחד עם זאת, אחת התובעות בתובענה החדשה, ואשר תצהירה הוגש בתמיכה לבקשה לצו מניעה זמני, היא אחותה של רעיית השופט. בא-כוח התובעים, גם הוא מבני המשפחה המורחבת של השופט. על רקע זה, בפתח הדיון בבקשה לסעד זמני הביעו חלק מהנתבעים התנגדות לקיום הדיון בבית משפט השלום בירושלים, והתיק הועבר אל נשיא בית משפט השלום.
התובעים סבורים כי אין מניעה לדון בתובענה בירושלים. לדבריהם, הנתבעים פועלים בחוסר תום לב וכל מטרתם היא להשיג דחיית הדיון בבקשה לסעד זמני כדי לקבוע עובדות בלתי הפיכות בשטח. התובעים מציינים כי במשך שלוש השנים האחרונות, במהלכן מתבררות בבית המשפט המחוזי בירושלים כמה תביעות מינהליות בנושא הקמת הגשר, ובהן נמנית רעיית השופט על בעלי הדין, לא עוררו הנתבעים כל טענה בעניין. לטענת התובעים, העברת התביעה לעיר אחרת תגרום למאות התובעים, רובם אנשים עם מוגבלויות, קשישים, נכים ועיוורים, לקשיים רבים בבירור זכויותיהם הלגיטימיות ותמנע למעשה מן התובעים להמשיך בניהול התביעה.
הנתבעים כולם מבקשים להעביר את התובענה מחוץ למחוז ירושלים. הם מדגישים כי לנושא התובענה יש נגיעה, בין היתר, לבית מגוריו של השופט וכי בני משפחתו מעורבים באופן ישיר ואינטנסיבי בהליכים המשפטיים נגד הקמת הגשר. בנסיבות אלה, כך נטען, יש להעביר את התביעה, למרות שהשופט ורעייתו אינם צד פורמלי בהליך, משום מראית פני הצדק. נתבעת 2 אף מעלה טענות כנגד ההתנהלות בית משפט השלום בירושלים במהלך הדיון בבקשה לצו זמני, שהותיר תחושה קשה וחוסר אמון בבית המשפט.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שלפניי הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין, אין מניעה מלקיים את הדיון בבית משפט השלום בירושלים. הזיקה בין התובענה לבין שופט בית משפט השלום היא רחוקה, ואין בה, בנסיבות העניין, כדי להצדיק את העברת התובענה לבית משפט אחר, תוך סטייה מכללי הסמכות המקומית הרגילים. הנתבעים לא הניחו כל תשתית לחששם כי כל שופטי בית משפט השלום בירושלים יעמדו במצב בעייתי אם ידונו בתובענה (השוו, בש"א 5297/98 משה כרובי נ' בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ (לא פורסם)). למותר לציין, כי אם תתקיים עילת פסלות בשופט שידון בהליך, ייבחן עניין זה לגופו (השוו: בש"א 3908/00 עו"ד גלדשטיין נ' לביא (לא פורסם); בש"א 1592/04 סמואל-סימון נ' וידס ואח' (לא פורסם)). אולם אין בכך כדי לשלול באופן גורף את סמכות השיפוט מבית משפט השלום בירושלים.
אני מורה, איפוא, כי ת.א. 9406/05 ניר ברקת ואח' נ' עירית ירושלים ואח' ידון בבית משפט השלום בירושלים.
ניתנה היום, ז' תשרי, תשס"ו
(10.10.2005).
ה
נ ש י א