בש"א 9283/08 רבחי זאכי מחמד שרים נ. עזבון המנוח אחמד עזאת אחמד בזבזת עודי

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

ההליך נסב על החלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים בתביעה שהגישו המבקשים לפסק דין הצהרתי לבעלות במקרקעין. כן עתרו המבקשים לפיצויים בסך 100,000 דולר בגין נזקים שנגרמו להם בעטיה של קנוניה שרקמו נגדם, כך נטען, משיבים 4-1. בהחלטתו הורה בית המשפט על דחיית התביעה בשל חוסר סמכות עניינית לדון בה. חוסר הסמכות נעוץ בכך שהמדובר בנכס מקרקעין שנמצא בהליכי הסדר, ונוכח הוראת סעיף 7 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] התשכ"ט-1969. בית המשפט הוסיף וציין כי מדובר בתביעה מוקדמת משום שפקיד ההסדר טרם פרסם את לוח הזכויות במקרקעין.

2.

לאחר פסק הדין הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין. בעקבות הבקשה הוגשה תגובה מטעם פקיד ההסדר, הסבור כי לאור הנסיבות המיוחדות באשר להליכי ההסדר במקרה הנוכחי (הסדר של מקרקעין המצויים בכפר שועפט שהחלו לפני שנת 1967), לא מתקיימים הרציונלים המצדיקים את חסימת הגישה לערכאות על פי סעיף 7 לפקודה. אשר על כן, מהבחינה המהותית עמדת פקיד ההסדר הייתה כי אין מקום לדחיית התובענה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. בית המשפט המחוזי החליט (ביום 5.11.2008) לדחות את הבקשה, על יסוד הטענה כי בית המשפט סיים את מלאכתו ומיצה את סמכותו עם מתן פסק הדין, בבחינת כלל סופיות הדיון. בית המשפט ציין כי היה על המבקשים לצרף את עמדתו של פקיד ההסדר קודם למתן פסק הדין, וצירוף העמדה רק כעת הוא, בין היתר, בשל מחדל המבקשים בשל אי המצאת כתב התביעה לפקיד ההסדר.

3.

הבקשה שלפניי הוגשה גם היא ביום 5.11.2008. נתבקשה בה הארכת מועד עד ליום 15.12.2008. נטען בבקשה כי חרף רצונו של בא-כוח המבקשים להגיש את הערעור מיד, הוא החליט להימלך קודם בפקיד ההסדר ולקבל תגובתו אם בנסיבות המקרה אמנם היה מקום לדחות את התביעה מחוסר סמכות עניינית. על פי האמור בבקשה, ביום 30.10.2008 קיבל בא-כוח המבקשים תשובה מפקיד ההסדר, בה נכתב כי לשיטתו סעיף 7 לפקודה אינו מיועד לחול ולחסום את זכות הגישה לערכאות במקרה הנוכחי. משכך, סבורים המבקשים כי יש לאפשר להם להגיש את הערעור באיחור. משיבים 4-1 מתנגדים לבקשה. לטענתם, אין בבקשה הצדק סביר המניח את הדעת באשר למחדל ולאיחור בהגשת הערעור. משיב 5, פקיד ההסדר, הודיע כי הוא משאיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט.

4.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים" שיירשמו. טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד. לעניין הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שבנסיבות מסוימות, טעות שבדין עשויה להקים טעם מיוחד. נפסק לא פעם כי "אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד (רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות (לא פורסם, 29.1.2002)). בבחינת השאלה האם הטעות מקימה "טעם מיוחד" נבחנת השאלה האם מדובר בטעות סבירה, טעות שאינה מובנת מאליה וכן נלקחים בחשבון מהותו של האינטרס העומד על הפרק, כמו גם האינטרסים הנגדיים של בעלי הדין האחרים, ובראשם אינטרס ההסתמכות (ראו, בש"א 6708/00 אהרן נ' אהרן , פ"ד נד(4) 702).

5.

במקרה שלפניי, הבקשה להארכת מועד הוגשה שבועות ארוכים לאחר המועד הקבוע בדין להגשת הליך. המדובר באיחור משמעותי. דומה כי הבקשה נעוצה בסברתם המוטעית של המבקשים כי הדרך להביא לביטול פסק הדין היא באמצעות פנייה לבית המשפט המחוזי, לאחר שתתקבל עמדת פקיד ההסדר. נראה כי התנהלותם של המבקשים והמתנתם לעמדת פקיד ההסדר אינה התנהלות סבירה. הדין בעניין הדרך להשיג על פסק דין היא בבחינת דין מושרש וידוע. לכל הפחות היה על המבקשים להגיש בקשה להארכת מועד, ככל שסברו כי יש מקום להמתין לעמדת פקיד ההסדר או להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הדין.

6.

יחד עם זאת, המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול ההחלטה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערעור. היה בכך כדי להבהיר למשיבים כי המבקשים לא השלימו עם פסק הדין ומבקשים הם לתקפו. הבקשה שלפניי הוגשה בד בבד עם מתן החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הדין. במצב זה, לא רכשו המשיבים "חסינות" מפני הליכים ערעוריים ולא גיבשו הסתמכות כי לא יוטרדו בהליכי ערעור. לעובדה זו חשיבות רבה, שכן עיקרה של הדרישה לטעמים מיוחדים טמון בהגנה על ציפייתו של בעל הדין שכנגד לסופיות ההליך.

בנוסף, נוכח הקשר ההדוק בין הליך זה לבין הבקשה לביטול פסק הדין, ניתן לראות בבקשה בבחינת הליך "תלוי ועומד". יצוין כי בשים לב לעמדתו המהותית של פקיד ההסדר, אין בידי לשלול את סיכויי ההליך.

7.

בנסיבות העניין, כאשר מחד גיסא התנהלותם של המבקשים הייתה התנהלות מוטעית, וכאשר קשה לראות את טעותם כטעות בלתי נמנעת באורח סביר, ומאידך גיסא לא התגבשה ציפייה לגיטימית אצל המשיבים לסופיות הדיון, באתי לכלל מסקנה כי התוצאה המידתית היא לקבל את הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות מתאימות. החיוב בהוצאות נובע מכך שהתנהלות המבקשים הביאה להתמשכות ההליכים ולסרבולם, וגרמה טורח מיותר למשיבים.

הבקשה להארכת מועד מתקבלת איפוא, במובן זה שהמבקשים יוכלו להגיש ערעור עד ליום 14.12.2008. המבקשים ישלמו למשיבים 4-1 שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך 2,500 ₪. הסכום ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד ההחלטה ועד מועד התשלום בפועל.