בש"א 9288/10 יצחק פריווה נ. עו'ד דן הלפרט ,מנהל מיוחד

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו: ההחלטה האחת היא מיום 9.6.2010 (להלן: החלטה ראשונה ), במסגרתה נקבע כי משהמבקש אינו משתף פעולה במסגרת ההליך ומשאינו נוהג בהתאם לנורמות המתחייבות מחייב המצוי בהליכי פשיטת רגל, יבוטל הליך פשיטת הרגל וצו הכינוס בעניינו. ההחלטה השנייה היא מיום 13.7.2010 (להלן: החלטה שנייה ), במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המבקש לביטול ההחלטה הראשונה, בקובעו כי ההחלטה בדבר ביטול הליך פשיטת הרגל ניתנה לא בשל אי התייצבותו של המבקש לדיון, אלא מחמת התנהלותו לאורך ניהולו של ההליך. בבקשתו שלפניי טוען המבקש כי ההליך הוגש באיחור עקב היותו בלתי מיוצג ועקב פנייתו לאגף לסיוע משפטי וכן לגורמים נוספים לשם הסדרת ייצוגו המשפטי - פניות אשר נדחו. המשיבים 1-2 מתנגדים לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שצורף להן, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, עיכוב בהסדרת ייצוג מקום בו בעל-דין מעוניין וזכאי לייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי, עשוי בנסיבות מתאימות להקים "טעם מיוחד". עם זאת, אין המדובר באורכה אוטומטית, ויש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו (ראו: בש"א 7122/10 טל נ' רגן (לא פורסם, 17.10.2010); בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 1.6.2009)). לטענת המבקש, הן ההחלטה הראשונה מיום 9.6.2010, והן ההחלטה השנייה מיום 13.7.2010 הומצאו לידיו ביום 3.8.2010 לאחר שפנה למזכירות בית-המשפט קמא. בהתחשב בפגרה הקיץ ובפגרת חג הסוכות, המועד האחרון לפי דין להגשת ערעור על ההחלטה הראשונה (שהינה בגדר "פסק-דין") היה ביום 24.10.2010; המועד האחרון לפי דין להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה השנייה (שהינה בגדר "החלטה אחרת") היה ביום 10.10.2010. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 16.12.2010, קרי- באיחור של קרוב לחודשיים לגבי ההחלטה הראשונה, ובאיחור של למעלה מחודשיים לגבי ההחלטה השנייה. המדובר באיחור משמעותי, המחייב כי משקלו של "הטעם המיוחד" יהיה בהתאם.

בנסיבות העניין שלפניי, לא מצאתי כי התקיים "טעם מיוחד" לאורכה המבוקשת: ראשית, טענת המבקש לפיה פנה ללשכה לסיוע משפטי על מנת להסדיר את ייצוגו המשפטי אין בה כדי להסביר מדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקבועה לכך בדין. שנית , המבקש פנה ללשכה לסיוע משפטי לעניין הגשת ערעור על ההחלטה לביטול הליך פשיטת הרגל ביום 23.11.2010, קרי- בשיהוי של מספר חודשים ממועד מתן ההחלטות הנדונות וקבלתן לידיו. עוד באותו היום (23.11.2010) ניתנה תשובה שלילית בכתב (כך עולה מהתאריך הרשום בראש המכתב עליו חתומה עו"ד הלברשטט מהלשכה לסיוע משפטי). במכתב התשובה אף נאמר למבקש כי פתוחה בפניו הדרך להגיש הליך ערעורי שלא באמצעות הסיוע המשפטי. אף-על-פי-כן, המבקש הגיש את ההליך שלפניי ביום 16.12.2010, קרי- בשיהוי נוסף מעת קבלת התשובה האמורה. לשיהוי זה לא ניתן כל הסבר. בנסיבות אלה, אין לומר כי המבקש פעל בשקידה ראויה על-מנת להגיש את ההליך במועדו, או למצער לצמצם את משך העיכוב בהגשת ההליך למינימום ההכרחי. השיהוי של מספר חודשים בפנייתו של המבקש ללשכת הסיוע המשפטי לצורך הגשת הליך ערעורי לבית המשפט העליון, בצירוף השיהוי בהגשת הבקשה שלפניי לאחר קבלת המענה השלילי מהלשכה לסיוע משפטי, מובילים למסקנה כי בנסיבות העניין לא הוצג "טעם מיוחד" לאיחור המשמעותי בהגשת ההליך.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.