בש"א 9522/08 יוסף מנחם נ. קצין התגמולים משרד הביטחון

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

הבקשה נסבה על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז שדן בבקשה לרשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל. באותה החלטה הוחלט לקבל את בקשת המבקש לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגד המשיב, קצין התגמולים, לביצוע פסק דין שניתן לטובת המבקש בעניין גמלאות לנכה צה"ל. בית המשפט המחוזי יצא מן ההנחה שניתן לפעול נגד המדינה בהליכי הוצאה לפועל לצורך ביצוע החלטות של ועדות ערעורים בעניין קצין התגמולים, לרבות פסקי דין בערעורים על ועדות אלה. אולם נפסק כי במקרה דנן פסק הדין שמימושו בהוצאה לפועל מתבקש לא עסק כלל בצד הכספי של תביעת המבקש מקצין התגמולים אלא קבע את העיקרון על פיו ישתלם התגמול. על כן הסעד שנפסק לטובתו אינו סעד ברור, מסוים וניתן לביצוע מבחינת הסכום המגיע למבקש, ולכן אין הוא ניתן למימוש בהתאם לכללים הרגילים של דיני ההוצאה לפועל.

2.

החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 25.8.2008 בהעדר הצדדים. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 11.11.2008. התבקשה בה הארכת מועד בת חודש ימים, עד ליום 11.12.2008. על פי הנטען בבקשה, החלטת בית המשפט המחוזי הגיעה לבא כוחו הקודם של המבקש בדואר ביום 1.9.2008. בא כוח המבקש הודיע על כך למבקש ביום 3.9.2008 האחרון הורה לבא-כוחו להגיש ערעור. בא כוח המבקש סבר כי מאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי היא ההחלטה הראשונה אשר ניתנה בתיק כפסק דין, שכן החלטת ראש ההוצאה לפועל הייתה החלטה אחרת, עומדים לרשותו 45 ימים לצורך הגשת ערעור בזכות לבית המשפט העליון. ביום 12.10.2008 הודיע בא-כוחו הקודם של המבקש כי אין ביכולתו להוסיף ולייצגו, לאחר שמצבו הרפואי התדרדר בצורה פתאומית. המבקש, לדבריו, פעל בשקידה ראויה להסדרת ייצוג משפטי חדש. המבקש מפרט שורה ארוכה של עורכי דין אליהם פנה במהלך חודש אוקטובר על מנת לייצגו בהליך. כן צורף לבקשה תצהיר מאת בא-כוחו הקודם של המבקש, המפרט את הנסיבות הרפואיות בגינן לא הוגש ההליך בתחילת חודש אוקטובר ובגינן נבצר ממנו להוסיף ולייצג את המבקש. המשיב מתנגד לבקשה, בהדגישו את האיחור הממושך בהגשת ההליך ובציינו כי סיכוייו נראים קלושים.

3.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים" שיירשמו. טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד. לעניין הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שבנסיבות מסוימות, טעות שבדין עשויה להקים טעם מיוחד. נפסק לא פעם כי "אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד (רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות (לא פורסם, 29.1.2002)). בבחינת השאלה האם הטעות מקימה "טעם מיוחד" נבחנת השאלה האם מדובר בטעות סבירה, טעות שאינה מובנת מאליה וכן נלקחים בחשבון מהותו של האינטרס העומד על הפרק, כמו גם האינטרסים הנגדיים של בעלי הדין האחרים, ובראשם אינטרס ההסתמכות (ראו, בש"א 6708/00 אהרן נ' אהרן , פ"ד נד(4) 702).

4.

במקרה שלפניי, הבקשה להארכת מועד הוגשה למעלה מחודש ימים לאחר המועד הקבוע בדין להגשת הליך. התבקשה בה ארכה של חודש נוסף. עולה ממנה כי האיחור בהגשת ההליך נעוץ במכלול של נסיבות: טעות בדין לגבי פרק הזמן להגשת ההליך; מצבו הרפואי של בא-כוחו הקודם של המבקש והצורך להסדיר מחדש את הייצוג המשפטי. ככל שהדברים נוגעים לעצם הטעות בדין, יש ממש בטענת המשיב כי היא אינה מצדיקה הארכת מועד. הדין בעניין הדרך להשיג על פסק דין של בית המשפט המחוזי בדונו בבקשה לרשות ערעור על החלטות של ראש ההוצאה לפועל היא בבחינת דין מושרש וידוע. על כן הטעות בעניין זה אינה טעות בלתי נמנעת באורח סביר, המקימה כשלעצמה "טעם מיוחד". למותר לציין כי העובדה שמדובר בטעות מצד בא-כוח המבקש ולא המבקש עצמו אינה מעלה ואינה מורידה.

5.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהנסיבות האחרות המתווספות לטעות בדין במקרה דנן. מן החומר שהוצג לפניי עולה כי סיבות בריאותיות הן שחייבו את המבקש לערוך חילופיי ייצוג. כן נראה שהמבקש פעל בשקידה סבירה למצוא עורך דין אחר שיטפל בעניינו. אמנם, לא הובהר מתי קיבל עליו בא-כוחו הנוכחי את הייצוג ומדוע לא הגיש המבקש עצמו בקשה להארכת מועד, במקביל לניסיונותיו להסדיר את הייצוג המשפטי. אך, כאמור, נראה כי לנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו של המבקש עצמו הייתה תרומה מכרעת לעיכוב בהגשת ההליך. במצב דברים זה, יש ליתן משקל ניכר לזכותו של המבקש למיצוי זכות הערעור תוך ייצוג משפטי הולם. אשר למשיב, לא נטען לפניי כי הוא הסתמך על האחור בהגשת ההליך וממילא לא הוכח כי נגרם לו נזק עקב כך. בנסיבות אלה, ככל שהייתה פגיעה בציפיות המשיב לסופיות ההליך, אין המדובר בפגיעה ממשית. במצב דברים זה באתי לכלל מסקנה כי התוצאה המידתית היא לקבל את הבקשה להארכת מועד, תוך חיוב המבקש בהוצאות מתאימות. החיוב בהוצאות נובע מכך שהטעות בדין, שגם לה הייתה תרומה משמעותית לאיחור בהגשת ההליך ולטורח שנגרם למשיב, לא הייתה טעות סבירה.

הבקשה להארכת מועד מתקבלת איפוא, במובן זה שהמבקש יוכל להגיש בקשה לרשות ערעור עד ליום 17.12.2008. המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. הסכום ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד ההחלטה ועד מועד התשלום בפועל. ההחלטה תומצא לבעלי הדין ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה, ותתויק בתיק הבר"ע, לכשיפתח.