פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
9612/08 - א'
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקשת:
אהובה ביתאן
נ ג ד
המשיבה:
עו"ד מירה כהן שטרקמן
בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.
1.
הבקשה נסבה על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז, בו ניתן תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים כביכול, לפיה תשלם המבקשת למשיבה סך של 13,000 ₪, מתוך כספי הערבון שהפקידה המבקשת עם פתיחת ההליך. פסק הדין ניתן ביום 8.9.2008 במעמד הצדדים. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 16.11.2008. נטען בה כי המבקשת, שאיננה עורכת דין ואיננה מיוצגת, ניסתה לבטל את פסק הדין באמצעות פנייה לבית המשפט המחוזי, שכן פסק הדין מבוסס על הסכמה שלא ניתנה מעולם. על פי האמור בבקשה, רק ביום 5.11.2008 קיבלה המבקשת לידיה את ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין. באותה החלטה קבע בית המשפט כי "הצדדים נתנו הסכמתן להצעת בית המשפט וניתן תוקף של פסק דין להסכמתן זו. אי לכך על המבקשת להגיש תביעה חדשה לביטול פסק הדין ודין הבקשה להידחות". המשיבה מתנגדת לבקשה.
2.
לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר שבתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק לשלושים ימים. הבקשה שלפניי הוגשה למעלה מחודש לאחר שתם המועד להגשת ההליך, והיענות לה מחייבת קיומו של "טעם מיוחד" למתן ארכה (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.
3.
דומה כי הבקשה שלפניי מבוססת על טעות מצד המבקשת בנוגע לדרך תקיפתו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לעניין הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שבנסיבות מסוימות, טעות שבדין עשויה להקים טעם מיוחד, בייחוד מקום בו לא הייתה הסתמכות של הצד שכנגד. אך על מנת שטעות שבדין תבסס טעם כאמור, עליה להיות טעות בלתי נמנעת באורח סביר, כגון טעות הנובעת ממצב משפטי מעורפל או טעות בשל שינוי במצב המשפטי (ראו, בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2008)). במקרה דנן, טעותה של המבקשת אינה טעות סבירה שעשויה להקים "טעם מיוחד". הדרך להשיג על פסק-דין של בית משפט מחוזי, לרבות פסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה, היא בגדר דין מושרש מזה שנים ארוכות. אף העדר ייצוג, כשלעצמו, אינו מקים "טעם מיוחד" להארכת מועד. אדם הבוחר לייצג את עצמו, חלף פנייה לייצוג משפטי מקצועי (בין אם הייצוג ניתן על ידי עורך דין פרטי ובין אם על ידי הלשכה לסיוע משפטי), נוטל את הסיכון כי הוא ינקוט הליכים בדרך שאינה תואמת את סדרי הדין (ראו, בש"א 4956/06 שהם אטיקס אינטרנשיונל בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 26.7.06)). בנוסף, וזה העיקר בעיני, מעיון בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי, נראה כי על פני הדברים, סיכוייה של בקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי" להתקבל הינם קלושים, וזו בלשון המעטה.
הבקשה נדחית איפוא. המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 400 ₪.
ניתנה היום, כ"ו חשוון
תשס"ט (24.11.2008).
גאולה לוין
ר ש מ ת