בש"א 9648/09 עו"ד ניק בנרי נ. עו"ד אבי אפטקמן

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז (כב' השופט מ' יפרח, בסמכותו כרשם) בה נתקבלה בקשת המשיב לסלק על הסף ערעור שהגיש המבקש על פסק-דין של בית משפט השלום, בשל איחור בהגשתו. הערעור שסולק הופנה נגד פסק-דין בו נתקבלה חלקית תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, שהגיש המשיב, תוך חיוב המבקש בתשלום פיצויים. ההחלטה בדבר סילוק על הסף ניתנה ביום 6.9.2009 בהעדר הצדדים, והומצאה למבקש ביום 15.9.2009.

2.

בבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 1.12.2009 (יחד עם כתב ערעור גופו) נטען, כי לאחר קבלת ההחלטה הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, וזו נדחתה ביום 29.9.2009. כן ציין המבקש כי בא-כוחו היה מאושפז במשך שבוע ימים במהלך חודש אוקטובר 2009. בנוסף טען המבקש, כי הוא פנה לפרקליטות ולמשטרה טרם הגשת ההליך, כדי לקבל לרשותו מסמכים שישמשו אותו בערעור בבית המשפט המחוזי, ככל שהוא יושב על כנו. כל אלה הובילו – כך נטען – לעיכוב בהגשת הערעור. המבקש מוסיף, כי פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשם, וזו נדחתה ביום 9.11.2009 בנימוק כי ההחלטה היא בגדר "פסק דין" עליה הערעור הוא לבית המשפט העליון והינו ברשות בלבד. לאחר מכן, ביום 15.11.2009, פנה המבקש במכתב למשיב וציין כי הוא שוקל פנייה לבית המשפט העליון בבקשה להארכת מועד. על רקע כל אלה טוען המבקש, כי לא נוצרה ציפייה מצד המשיב לסיום ההליכים. לטענתו, גם אם נקט בהליכים משפטיים שגויים, המשיב ידע כל העת כי המבקש אינו משלים עם דחיית הערעור. המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה ומדגיש כי ציפייתו לסיום ההליכים התגבשה עם חלוף המועד להגשת ההליך במועד, מה גם שלשיטתו סיכוייו של ההליך הינם קלושים.

3.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. צודק המשיב בטענתו כי המבקש מוסיף לנקוט בהליכים שגויים, בכך שהוא מבקש ארכה להגשת ערעור, תחת בקשת ארכה להגשת בקשת רשות לערער. הדרך הדיונית להשיג על החלטת כב' הרשם מ' יפרח היא בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, והמבקש אף הועמד על כך בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.11.2009. עניינו של המבקש התברר בבית משפט השלום. לכן ההליך בבית המשפט המחוזי הוא "גל גול

שני" וההליך בבית משפט זה הוא בבחינת "גל גול

שלישי" הטעון רשות ערעור (ראו, בש"א 11867/04 מנהל מקרקעי ישראל נ' דגה (לא פורסם, 20.3.2005) וכן ע"א 7975/03 בנק הפועלים נ' לוי (לא פורסם, 24.1.2005); ע"א 8154/03 אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוחי רכב בע"מ (לא פורסם, 15.8.2005), אך השוו רע"א 1866/06 ון אמדן נ' אלרון (לא פורסם, 31.7.2006)).

4.

נמצא, כי הדרך היחידה להשיג על פסק הדין היא בקשת רשות ערעור. המועד להגשת בקשת רשות ערעור הינו שלושים ימים. בהתחשב בפגרת חג הסוכות, המועד להגשת ההליך הסתיים ביום 25.10.2009. הבקשה שלפניי הוגשה איפוא באיחור העולה על חודש ימים. היעתרות לה מחייבת קיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לא שוכנעתי בהתקיימותם של טעמים כאמור במקרה דנן. ככלל, טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש את ההליך עקב אירועים שהינם מחוץ

לשליטה הרגילה של בעל הדין או מקרה בו התחולל אירוע

שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש (ע"א 6842/00 ידידיה נ' סול קסט , פ"ד נה(2) 904). יש לזכור, כי ככל שמשך האיחור הוא רב יותר, כך גובר בהתאמה כובד הטעמים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשה, שכן חלוף הזמן מעצים את האינטרס הציבורי והאינטרס של בעל הדין שכנגד לסופיות ההליכים (ראו, בש"א 6404/04 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.9.2004)) .

5.

ככל שהטעם המיוחד הנטען מבוסס על מצבו הרפואי של בא-כוח המבקש, הרי שלא הובהר בבקשה כיצד תקופה קצרה של אי כושר, משך תשעה ימים בלבד, מנעה הגשת ההליך במועד או למצער בסמוך יותר לתום תקופת אי הכושר. בהקשר זה יש לזכור, כי המבקש מיוצג על-ידי משרד עורכי-דין שאינו מבוסס על עורך-דין אחד בלבד. גם הנקיטה בהליכים משפטיים שגויים אינה יכולה לבסס קיומו של "טעם מיוחד". גם אם מדובר בטעות בדין, זו אינה טעות בלתי נמנעת באורח סביר, שכן מדובר בסדרי דין ברורים ומושרשים. זאת ועוד, בקשה לעיון חוזר אינה מעניקה ארכה להגשת הליך ערעורי (ראו, בש"א 5406/09 אוסדון נ' פקיד שומה תל-אביב 3 (לא פורסם, 19.7.2009)). בעל דין הפועל על דרך הויכוח ושב וחוזר על בקשותיו לפני בית המשפט, אינו יכול לצפות, אגב כך, ליתרונות דיוניים (בש"א 5012/01 יעקובוביץ נ' לרנר (לא פורסם, 11.7.2001)). לבסוף יוער, כי כבר ביום 9.11.2009 הועמד המבקש על כך שהדרך הדיונית הנכונה הינה הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. חרף זאת, נדרשו לו כשלושה שבועות נוספים בטרם פנה לבית המשפט, וגם זאת בהליך שגוי. לשיהוי זה לא ניתן כל הסבר בבקשה שלפניי. סיכומו של דבר, בהעדר "טעמים מיוחדים" המצדיקים את הארכה המ מוש כת שהתבקשה, דין הבקשה להידחות. המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך 2,000 ₪.