פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
9715/09 - א'
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקשים:
1. מרכז להחדרת ערכים "עוללים"
נתניה
2. אליעזר סורוצקין
3. שלמה רדונסקי
נ ג ד
המשיבים:
1. יצחק אהרוני
2. עמותת ביה"כ "אהל יצחק"
3. בית הכנסת אהל יצחק
בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שניתן ביום 19.12.2007. על פסק הדין האמור הגישו המבקשים ערעור (ע"א 1153/08), אך נוכח הקביעה כי לא ניתן להשיג על פסק הדין בעדר של ערעור בזכות, נמחק הערעור מן המרשם (החלטתי מיום 24.11.2009). הבקשה המונחת לפניי כעת, למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור, מבוססת על שני טעמים עיקרים, אשר לשיטת המבקשים מגיעים כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד. הטעם האחד הינו העדר אינטרס ציפיות והסתמכות אצל המשיבים. הטעם האחר הוא כי טעותם של המבקשים בנקיטה בהליך ערעורי שגוי, נעשתה בתום לב. המשיבים, המתנגדים לבקשה, טוענים מנגד כי מאז הגשת הערעור עברו שנתיים, מה גם שהערעור בזמנו הוגש לאחר 45 ימים ממועד פסק הדין ולא בתוך 30 ימים, כמתחייב לעניין בקשה לרשות ערעור. המשיבים מוסיפים וטוענים כי מאחר שסיבת האיחור נעוצה במבקשים עצמם ולא בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתם, אין הצדקה להאריך את המועד שהוחמץ.
2.
לאחר שעיינתי בעמדות בעלי הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה
להתקבל, תוך חיוב המבקשים בהוצאות. אמנם, אין ספק כי עבר זמן רב מאז ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועד להגשת הבקשה שלפניי. אולם לטעמי, בנסיבות המיוחדות של המקרה, קיימת הצדקה להאריך את המועד כמבוקש. המבקשים הגישו בזמנו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מתוך סברה מוטעית כי פסק הדין אינו החלטה לפי חוק הבוררות, התשכ"-1965, לעניין סעיף 38 לחוק. עם מתן החלטתי בדבר מחיקת הערעור הוברר למבקשים כי הדרך הדיונית הנכונה בה היה עליהם לנקוט הייתה הגשת בקשה לרשות ערעור. טעותם של המבקשים, היא שהביאה לתקלה בהגשת ההליך. האם יש בה גם משום "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד?
3.
לגבי טעות שבדין שלטה בעבר הכיפה הגישה לפיה טעות מסוג זה אינה מהווה ככלל "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד. בעמדה זו חל ריכוך מסוים במהלך השנים, במיוחד בנסיבות בהם לא הייתה הסתמכות שלה צד שכנגד (רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
(לא פורסם, 29.1.2002). ועדיין, כאשר הטעות נוגעת לדינים מוש רשים, ידועים וברורים ולמצב משפטי דיוני חד ופשוט, הטעות אינה נחשבת לטעות סבירה המקימה כשלעצמה "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו, בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.5.2008); בש"ם 10486/08 המועצה המקומית קריית טבעון נ' תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (לא פורסם, 2.3.2009)). ברי, עם זאת, כי הטעות אינה נבחנת במנותק מכלל הנסיבות האופפות את המקרה. גם כאשר הטעות אינה "סבירה" אין המדובר בשלילה מוחלטת של מתן ארכות וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו הייחודיות.
4.
במקרה שלפניי, הטעות אמנם נוגעת לעניין ידוע וברור על פי הדין (סעיף 38 לחוק הבוררות) ובהחלטה שמצויה בתחום דיני הבוררות ועל כן ההשגה עליה יכול ותהא רק בדרך של בקשת רשות ערעור. דומה כי לא מדובר בטעות שמקורה במצב משפטי מעורפל או בטעות בלתי נמנעת באורח סביר. הטעות הנטענת אינה מקימה איפוא, כשלעצמה, "טעם מיוחד" להארכת מועד. אולם במקרה דנן מתקיימות נסיבות מיוחדות, אשר מתוספות לטעות בדין ומצדיקות הארכת המועד. הדבר העיקרי הוא הגשת הערעור והיותו תלוי ועומד בבית המשפט משך שנתיים ימים, ללא מחאה מצד המשיבים על הדרך הדיונית בה פסעו המבקשים (השוו,ע"א 692/08 Interton Inc נ' AVR Cmmunications Ltd
(לא פורסם; 21.5.2008). פרק הזמן שחלף מאז ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי הוא אכן ארוך, אולם כמעט לכל אורכו ידעו המשיבים כי המבקשים אינם משלימים עם פסק הדין ומבקשים להשיג עליו בבית המשפט העליון. במשך שנתיים ימים הם לא טענו כי הערעור הוגש שלא כדין וכי שלושים ימים לאחר פסק הדין גיבשו ציפייה לסופיות הדיונית. למעשה, דומה כי גם המשיבים היו שותפים לטעותם של המבקשים לגבי הדרך הדיונית להשיג על פסק הדין. מכל מקום, הם לא ביקשו את מחיקת הערעור בטענה כי הוגש שלא כדין ואף לא טענו לעניין זה בסיכומים שהגישו. בסופו של דבר נמחק הערעור ביוזמת בית המשפט. במצב זה, אין המשיבים יכולים להישמע כיום, לאחר שנתיים ימים, בטענה כי רכשו בזמנו "חסינות" מפני הליכים ערעוריים, על יסוד הסתמכות על סופיות הדיון. הדבר הוא בעל חשיבות מכרעת, שכן עיקרה של הדרישה לטעמים מיוחדים טמון בהגנה על ציפייתו של בעל הדין שכנגד לסופיות ההליך.
5.
אשר לפרק הזמן שחלף ממחיקת הערעור ועד להגשת הבקשה, המדובר בפרק זמן מזערי של ימים ספורים. המשיבים כלל לא טענו כי בשלב זה התגבשה אצלם ציפייה לכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי הפך חלוט. אכן, בשים לב למשכה הקצר של התקופה ולכך שהאפשרות לבקש ארכה צוינה מפורשות בהחלטה בה נמחק הערעור, אין מקום לטענה כי לאחר מחיקת הערעור גיבשו המשיבים ציפייה כי לא יוטרדו עוד בהליכים משפטיים. אשר לסיכויי הבקשה לרשות ערעור להתקבל, לא השתכנעתי כי אלה קלושים באופן המצדיק שלא ליתן ארכה להגשת ההליך.
התוצאה היא כי המועד להגשת בקשת רשות הערעור מוארך, במובן זה שהמבקשים רשאים להגיש את הבקשה תוך עשרה ימים מעת המצאת החלטה זו. נוכח הטרחה שנגרמה למשיבים בשל טעות המבקשים, ישאו המבקשים בשכר טרחת עורך-דין בגין בקשה זו בסך של 2,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. ההחלטה תומצא לבעלי הדין ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, ט"ז בשבט
תש"ע (31.1.2010).
גאולה לוין
ר ש מ ת